פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ 2855/08 - א'
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
המערער:
שלומי יעקב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר
תאריך הישיבה:
ג' בניסן תשס"ח
(8.4.08)
בשם המערער:
עו"ד ע' לוויתן
בשם המשיבה:
עו"ד א' וסטרמן
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע עונש של שש שנות מאסר בפועל, עונש פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 12 שנים ותשלום פיצוי כספי בסך 25,000 ש"ח שנגזרו על המבקש ביום 12.3.2008 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' מודריק) בת"פ 40054/06.
המבקש החל את תקופת מאסרו ביום 20.3.2008
העובדות והליכים קודמים
1.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין ), נהיגה ללא רישיון רכב, עבירה לפי סעיפים 2 ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- הפקודה ), נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיפים 10(א) ו-38(1) לפקודה, נהיגה ללא פוליסה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970 ונהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש, עבירה לפי סעיף 308(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ביחד עם סעיפים 38(1), 62(1) ו-68 לפקודה.
2.
כפי שעולה מכתב האישום, ביום 27.10.2005 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, נהג המבקש באופנוע מסוג קוואסקי ברחוב דרך לוד בתל-אביב, שהמהירות המקסימלית המותרת בו הינה 50 קילומטרים לשעה והתקרב לקטע הכביש הסמוך לדרך לוד 66. במועד זה, נהג המבקש באופנוע ללא רישיון נהיגה תקף לאופנוע מסוג זה, מבלי שיש לאופנוע רישיון רכב תקף מיום 18.7.2004, באופנוע לא תקין שניתנה עליו הודעת איסור שימוש ביום 15.9.2005 וכן ללא פוליסת ביטוח.
3.
באותה עת, חצה שי סולימני ז"ל, יליד 1991 (להלן- המנוח ) עם אופניו במעבר חצייה משמאל לימין, בניצב לכיוון נסיעת המבקש. המבקש נהג בנתיב השמאלי בחוסר זהירות במהירות של 115 קילומטרים לשעה לפחות, מבלי לציית לתמרורים ומבלי ששם ליבו אל הדרך שלפניו ואל המנוח וכתוצאה מכך, פגע עם האופנוע במנוח, העיף אותו לכיוון מזרח כשהוא גורר איתו את אופניו של המנוח ונעצר במרחק של כ- 116 מטרים אחרי מקום הפגיעה.
כתוצאה מן התאונה נהרג המנוח בו במקום והמבקש נחבל בראשו ובידו.
4.
ביום 15.11.2007 הורשע המבקש בכל העבירות המיוחסות לו פרט לעבירת נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש, עבירה לפי סעיף 308(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בית המשפט קמא קבע כי יש בכוחם של הממצאים העובדתיים לגבי מהירות הנסיעה, אופן התרחשות התאונה והיכולת למנוע אותה, מודעות המבקש לנסיבות מצבו של האופנוע ומודעות המבקש לקיומו של מעבר חצייה כדי להרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו. לאחר הקראת הכרעת הדין, נעתר בית המשפט קמא לבקשתו של המבקש כי יוכן בעניינו תסקיר של שירות המבחן.
5.
ביום 12.3.2008 גזר בית המשפט קמא על המבקש עונש מאסר של שמונה שנים, מהן שש שנים בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה בנהיגת רכב שתוצאתה חבלת גוף חמורה או מוות. בנוסף, פסל בית המשפט קמא את המבקש מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגת רכב מכל סוג למשך 12 שנים וכן פיצוי כספי עונשי להורי המנוח בסך 25,000 ש"ח. בנימוקיו, ציין בית המשפט קמא את מצבו הרפואי של המבקש, את התסקיר שהוכן בעניינו וכן את חומרת מעשיו.
6.
ביום 30.3.2008 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא ובמקביל את הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי.
טענות המבקש
7.
לטענת המבקש, אין בידי המשיבה ראיות להרשיעו בהריגה. לטענתו, התאונה הייתה בלתי נמנעת והרשעתו מתבססת על עבודתו של בוחן משטרה יחיד.
8.
עוד טוען המבקש, כי קיימים סיכויים גבוהים כי הערעור שהגיש יתקבל ואף קיימים סיכויים גבוהים כי יוכיח חפותו ויזוכה באופן מלא. לטענתו, מוסכם כי לתאונה אין עדים וניתן ללמוד עליה רק מהממצאים האובייקטיביים שהיו בשטח ובנוסף, לא ניתן היה להרשיעו על סמך הראיות שהוצגו במשפטו.
9.
לטענתו, המנוח התפרץ אל נתיבו במהירות 17 קילומטרים לשעה, כאשר "במעבר החצייה עצים בגובה 1.20 מטר ". (יוער, כי בית המשפט קמא קבע כי באי התנועה שתולים שיחים בגובה 1.20 מטרים . י.ד. ). בנסיבות אלה, טוען המבקש, כי לא יכול היה לצפות את אפשרות גרימת התאונה, שכן המנוח עבר את מעבר החצייה בנסיעה על אופניים. לטענתו, בשל רשלנותו של המנוח על ידי התפרצותו זו לכביש, ניתק הקשר הסיבתי ולכל היותר ניתן להרשיעו בעבירת גרימת מוות ברשלנות, עבירה שתגרור לכל היותר עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
10.
באשר לעובדה כי נהג באופנוע ללא רישיון, טוען המבקש כי הוא בעל רישיון נהיגה לאופנוע בעל נפח מנוע של 500 סמ"ק בעוד מנועו של האופנוע עליו נהג היה בנפח 600 סמ"ק, אולם הבחנה זו בין דרגות הרישוי בוטלה החל מיום
9.1.2005. על כן, טוען המבקש כי פורמאלית ביום האירוע נהג ללא רישיון בתוקף, אולם אין להתעלם מכך שהמחוקק עצמו שינה את דרגות הרישוי השונות וכיום אופנועים בנפחי מנוע מעל 350 סמ"ק נמצאים בקטגוריה אחת. (יוער, כי שינוי דרגות הרישוי מתייחס להספק המנוע ולא לנפחו. י.ד .)
11.
מוסיף המבקש וטוען כי הצליח להוכיח לבית המשפט קמא כי רכב על אופנועו במהירות המותרת על פי חוק ולא במהירות של 115 קילומטרים לשעה כפי שמצויין בכתב האישום. לטענתו, לא הוכיחה התביעה כי נהג במהירות זו. בנוסף, טוען המבקש כי בית המשפט קמא התבסס בקביעתו בהכרעת הדין, בין היתר, על קיומם של סימני בלימה. לטענתו, צילום סימני הבלימה לא הופיע בתיק הראיות וכן אין מחלוקת כי הבוחן צילם תמונות מזירת התאונה, אולם אין ולו צילום אחד של סימן הבלימה עליו מושתת כתב האישום.
12.
ממשיך המבקש וטוען כי שגה בית המשפט קמא בכך שהתעלם מאי קיומן של הראיות האובייקטיביות והתעלם מרשלנותו של הבוחן בתיק. לטענתו, מממצאי הבוחן ניתן ללמוד כי לא ניתן היה להבחין במנוח לפני שהתפרץ לכביש בנסיעה רצופה על אופניו.
13.
עוד טוען המבקש כי אין מחלוקת כי בוחן המשטרה לא מדד את רוחב צמיגי האופנוע בו נהג המבקש עובר לתאונה וכן אין מחלוקת כי מידות הרוחב של סימני הבלימה שכביכול מצא הבוחן בזירת התאונה לא צויינו באף מסמך או בעל פה. לטענתו, בהיעדר ראיות אלה, אין בידי המשיבה להוכיח את אשמתו, שכן לא ניתן להוכיח את המהירות המופרזת שיוחסה לו. על כן, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שהסתמך על הממצאים השונים במקום התאונה לפי קביעת הבוחן, שכן לא ניתן להסתמך על עדותו של הבוחן לאור התרשלותו בבדיקה.
14.
בנוסף, מציין המבקש כי הוא סובל מפגיעה מוחית, הפרעה פוסט טראומתית ודיכאונית קשה ואובדן מוחלט של הזיכרון וכן הוא בעל שיעור נכות של 100%. לטענתו, ייגרם לו נזק כבד ובלתי הפיך באם יחל את ריצוי עונשו טרם שמיעת הערעור.
15.
לבסוף, מציין העורר כי אין לו הרשעות קודמות והוא היה משוחרר עד למתן גזר הדין בעניינו. לטענתו, הוא אינו מהווה סיכון לציבור ולא ייפגע האינטרס הציבורי אם יחזור לביתו עד למתן הכרעה בערעור בעניינו. לעניין זה הפנה המבקש את תשומת בית המשפט למספר רב של פסקי דין בהם החליט בית המשפט על עיכוב ביצוע עונשי מאסר ארוכים בדומה למקרה דנן.
טענות המשיבה
16.
לטענת המשיבה הבקשה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע עונש המאסר. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים למדי שכן המבקש מערער על ממצאים עובדתיים, שכידוע, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהם.
17.
בנוסף, טוענת המשיבה כי המחלוקת העיקרית נוגעת למהירות נסיעתו של המבקש. גם בהינתן כי ייקבע ממצא אחר, עדיין מדובר באדם שנהג ללא רישיון תקף, באזור המוכר לו שפגע במנוח כשהוא חוצה מעבר חצייה המסומן באמצעות תמרורים מהבהבים. לטענתה, גם אם תתקבל טענתו של המבקש וההרשעה בעבירת ההריגה תומר להרשעה בעבירת גרימת מוות ברשלנות, הרי שהרשעה זו תגרור עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, שכן מדובר בהתרשלות הממוקמת ב"חלק הגבוה" של ספקטרום העבירות מסוג זה- המבקש נהג ללא רישיון נהיגה, ללא פוליסת ביטוח תקפה
וללא רישיון רכב בתוקף.
18.
לבסוף, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש מאסר ארוך שאינו מצדיק עיכוב ביצוע. עוד מציינת המשיבה כי בשב"ס קיימים האמצעים הרפואיים הנדרשים על מנת לאפשר למבקש את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק.
דיון והכרעה
19.
לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי ועיינתי בפסקי הדין שנמסרו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
20.
בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2), 241 (2000) (להלן- עניין שוורץ ) נקבעה על ידי בית משפט זה מערכת השיקולים שאותם יש להביא בחשבון כאשר הוא נדרש להחליט על עיכוב ביצוע עונש. נקודת המוצא היא כי לאדם אשר הורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות וכי הגשת ערעור אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של עונש מאסר, גם אם קיים פוטנציאל לשינוי ההכרעה בהליך הערעור. על בית המשפט לקחת במסגרת שיקוליו את חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר אשר נגזרה על המבקש, סיכויי הערעור להתקבל, עברו הפלילי של המבקש, התנהגותו בשלב המשפט, נסיבותיו האישיות ועוד [ראו גם: ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 12.9.2004)].
21.
באשר לסיכויי הערעור של המבקש, יש לציין כי בכתב הערעור טוען המבקש הן טענות באשר לממצאים העובדתיים של בית המשפט קמא והן טענות משפטיות לפיהן מסכת העובדות אינה מקימה את העבירה בה הורשע.
22.
באשר למחלוקת על הממצאים העובדתיים, מחד גיסא, מקובלת עלי עמדתה של המשיבה כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאיו של בית משפט קמא אולם, מאידך גיסא, אין להתעלם מכך כי המבקש העלה בבקשתו לעיכוב ביצוע, טענות משפטיות ובפרט כי העובדות הקיימות בתיק מצביעות על כך ש"רשלנותו של המנוח מנתקת את הקשר הסיבתי לתאונה" לשם הרשעה בעבירת ההריגה וכי לכל היותר, ניתן יהיה להרשיעו בעבירת גרימת מוות ברשלנות. אולם, למרות זאת, מקובלת עלי טענת המשיבה כי אף אם ישכנע המבקש את ערכאת הערעור כי יש להמיר את הרשעתו מעבירת ההריגה לעבירת גרימת מוות ברשלנות, מעובדות המקרה עולה לכאורה כי אם יורשע בעבירה זו, כי אז תשאיר ערכאת הערעור את עונש המאסר בפועל בעינו, אף אם יוחלט על קיצור מסויים באורכה של תקופת המאסר.
23.
באשר לטענת המבקש כי למרות שפורמאלית ביום האירוע נהג ללא רישיון בר תוקף, הרי שדרגות הרישוי לאופנוע שונו החל מיום 9.1.2005 באופן שהן חולקו לשלוש דרגות על בסיס הספק מנוע ועל כן, אילו חלו התקנות כפי שתוקנו בעת האירוע, לא היה נחשב כמי שעבר עבירה זו; דינה של טענה זו להידחות. בא כוח המבקש הודה בדיון שנערך בפניי, באופן מפורש, כי ביום ביצוע העבירה לא החזיק מרשו ברישיון מתאים ועל כן יש להתחשב בעובדה זו לחובתו של המבקש.
24.
לבסוף, המבקש ציין בדיון שנערך בפניי את נסיבותיו האישיות, מצבו הרפואי והתנהגותו במהלך המשפט, שלטענתו, אף הם מצדיקים את עיכוב ביצוע עונש המאסר. באשר למצבו הרפואי של המבקש, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי ביכולתו של השב"ס לטפל במבקש ולאפשר לו כל טיפול רפואי לו ייזקק. באשר לטענתו כי לא הפר את האמון שניתן בו במהלך המשפט ואף הגיע לכל הדיונים בעניינו, אין בכוחה של טענה זו לבדה כדי להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר.
על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' בניסן תשס"ח (13.4.08).
ש ו פ ט