ע"פ 2166/11 אברהם קוריאל נ. מדינת ישראל

הנשיאה ד' ביניש:

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה לפי סעיף 335(א)(1) ביחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, וזוכה מעבירות נלוות של איומים, הפרעה לשוטר והחזקת סכין, שהתביעה ייחסה לו בכתב האישום, ונידון ל-30 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על-תנאי שלא יעבור עבירת אלימות שתוצאתה חבלה של ממש, ותשלום 10,000 ₪ פיצוי למתלונן.

הערעור שלפנינו הופנה כנגד ההרשעה וכנגד גזר הדין, אולם במהלך הטיעון נגד ההרשעה ולאחר שהפנינו את הסנגור לכך שהערעור כולו הוא כנגד ממצאים עובדתיים מוצקים של בית המשפט קמא, לא ראינו להתערב בממצאים שביסוד ההרשעה. בטיעוניו עמד הסנגור בעיקר על ערעורו כנגד חומרת העונש.

איננו סבורים שהעונש שנגזר על המערער הוא חמור. המערער היכה את המתלונן בלום ברזל שמצא בחצר שבה פגש את המתלונן, לאחר שהמתלונן אחז סכין בידו ושרט את ידו ללא שיוחסו לו כל כוונה פלילית כנגד המערער.

בית המשפט קמא דחה את טענת ההגנה העצמית של המערער, ואכן אין ספק כי המכות הונחתו על המתלונן שעה שניסה לברוח מהמערער שרדף אחריו. בנסיבות אלה העונש שנגזר על המערער אינו חמור. בטיעונים לפנינו הדגיש הסנגור כי מרשו איש חולה ונכה ואין מחלוקת על כך, וככל הנראה מצב בריאותו החמיר לאחרונה בעת שהותו בכלא שם לקה במחלת עיניים קשה.

במצב דברים זה, ורק בהתחשב בבריאותו הלקויה של המערער, ראינו להקל עימו בקיצור מועט בלבד של תקופת מאסרו. לפיכך מתוך התחשבות שלפנים משורת הדין אנו מעמידים את תקופת המאסר על 26 חודשים לריצוי בפועל. יתר חלקי גזר הדין יוותרו בעינם. הערעור על גזר הדין מתקבל, אפוא, בחלקו כאמור לעיל.