ע"פ 2219/98 אסעיד קיזל נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 126/93) בעבירה של גרם חבלה חמורה בכוונה מחמירה; ונדון בשל כך לשנתיים מאסר לריצוי בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי. ערעורו של המבקש לבית משפט זה נדחה (ע"פ 2219/98); ולבקשתו עוכב ביצוע גזר הדין עד היום, 15.10.98.

עתה מבקש ב"כ של המבקש להאריך את עיכוב הביצוע למשך ששה חדשים וזאת משני טעמים. האחד - לצורך המתנה להחלטת נשיא המדינה בבקשת חנינה שהוגשה לו מטעם המבקש; כאשר לשיטתו של ב"כ המבקש רבים הסיכויים שהיא תתקבל, בהתחשב בתרומתה של משפחת העורר לבטחון המדינה. והשני - לצורך השלמת הטיפול בבעיות הכרוכות בהבטחת הכנסה בסיסית למשפחתו של המבקש - המונה חמישה עשר ילדים שכולם סמוכים עדיין על שולחנו - ובשימור המשק החקלאי, לרבות עדר בקר, המהווים מקור לפרנסת המשפחה.

במהלך הדיון בפני הובהר לב"כ המבקש, כי פנייה בבקשת חנינה לנשיא המדינה אינה מהווה, בדרך כלל, עילה לעיכוב ביצוע עונש מאסר; והוא צמצם את נימוקי הבקשה לטעם ההומאני של מתן אפשרות למציאת פתרונות הולמים לפרנסת בני משפחתו של המבקש לשימור המשק החקלאי של המשפחה, בתקופת כליאתו.

ב"כ המדינה נתנה הסכמתה להארכת עיכוב הביצוע מן הטעם ההומאני האמור, לתקופה קצרה.

במצב דברים זה ובהתחשב בכך כי מן הטעם האמור כבר עוכב הביצוע למשך כשישה שבועות, הנני מחליט - באורח יוצא מן הכלל - להאריך את עיכוב הביצוע לשישה שבועות נוספים עד ליום 1.12.98.

במועד זה, על המבקש להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת עד לשעה 10.00 לתחילת ריצוי עונשו. הערובה שבה שוחרר המבקש עד כה תישאר בעינה עד תחילת ריצוי העונש בפועל.