ע"פ 2231/10 ויטלי אברמוב נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת

ח' כוחן ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת עליו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש.

2.

המערער הורשע בבית משפט השלום הנכבד בתל-אביב, על בסיס הודאתו בכתב אישום מתוקן, שבו יוחסו לו עבירות של ביצוע מעשה מגונה בפומבי והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. תמצית הדברים בהם הודה המערער מציירת את התמונה הבאה: נקבע כי המערער נכנס לחדר מדרגות, שם פגש בילדה בת 5 והציע לה לבוא עמו אל מתחת למדרגות. אחותה של הקטינה מנעה זאת ממנה. מיד לאחר מכן עלה המערער לקומה השניה, שם הבחין בילדה אחרת, גם היא בת 5. לאחר דין ודברים בין השניים, חשף המערער את איבר מינו בפני הילדה, ואונן מולה עד שהגיע לסיפוק. הוא נמלט מן המקום, ונוכח זעקות הילדה אותר ונתפס על ידי שוטרים, לא לפני שניסה להתחמק מהם.

3.

לאחר שהמערער הורשע בביצוע מעשה מגונה בפומבי ובהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – נערך לגביו תסקיר לבחינת מסוכנותו המינית, כמצוות החוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 . המרכז להערכת מסוכנות מינית, שהתבקש לחוות דעתו בעניין המערער, קבע כי יש למערער רמת מסוכנות מינית בינונית לרצידיביזם מיני. עם זאת, בחוות הדעת נאמר כי: "ההליך הפלילי מהווה גורם הרתעה ומציב גבולות עבורו".

בית המשפט השלום בתל אביב (כב' סגן הנשיא, השופט ח' אפרתי ) קבע בגזר הדין כי לזכות המערער נזקפת העובדה שהוא חסר עבר פלילי וכן הודאתו בכתב האישום המתוקן. בעקבות סקירת שיקולי ענישה רלוונטיים, השית בית משפט השלום הנכבד על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שלא יבצע את העבירות שבביצוען הודה והורשע. מתקופת המאסר הופחתו 11 ימי מעצרו של המערער. כן ניתן עיכוב ביצוע של העונש, לבקשת המערער, לתקופה של 21 ימים לצורך הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. יצוין, כי במעמד בקשת עיכוב הביצוע הוצא כנגד המערער צו עיכוב יציאה מן הארץ, בנוסף לערבויות נוספות שנתן, כאשר שוחרר לחלופת מעצר בתחילת משפטו.

4.

המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, ועתר לעיכוב ביצוע עונשו. הטעם העיקרי עליו מתבססת הבקשה לעיכוב ביצוע גורס כי המערער הכיר עתה בנזקקותו הטיפולית והודיע כי ברצונו לעבור טיפול.

בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופטת ח' כוחן ) דחה את הבקשה, בקובעו כי המערער פנה למרכז המטפל בבעיות מין רק לאחר מתן גזר הדין, ולא לאחר מעצרו ואף לא במהלך ניהול המשפט נגדו. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד, אין מקום להמתין עד לסיום אותו טיפול, אשר מידת הצלחתו איננה ברורה, ועל המערער להתחיל באופן מיידי בריצוי המאסר.

5.

מכאן הערעור שבפני על החלטתו של בית משפט המחוזי, אשר הוגש בהתאם לסעיף 87(ד) ל חוק העונשין, התשלז-1977 . בערעור, חוזר המערער על נימוקו העיקרי כי יש לאפשר לו לעבור את ההליך הטיפולי בו הוא מעוניין להתחיל. המערער טוען כי אף שפנייתו לקבלת תכנית טיפולית אכן נעשתה לאחר זמן – יש להיעתר לבקשתו, שכן לשיטתו – שהייתו בכלא ללא טיפול – נוגדת את האינטרס הציבורי. המערער מוסיף וטוען, כי שגה בית משפט הנכבד קמא בכך שלא ייחס משקל מספיק לחוות הדעת שניתנה בעניינו, שבה נאמר כי ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע עבורו. המערער מציין עוד כי כעת הוא נמצא בתנאי "מעצר בית" חלקי תחת פיקוחם של: אחיו, או בת זוגו, בנוסף לערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 75,000 ש"ח כל אחת, והפקדה כספית על סך 25,000 ש"ח.

6.

בדיון שהתקיים בפני טענה באת-כוח המשיבה כי נוכח הערכתו של המרכז להערכת מסוכנות מינית כי רמת מסוכנותו של המערער היא בינונית – אין כל הצדקה לעכב את ביצוע העונש. בנוסף, טענה באת-כוח המשיבה כי פניית המערער לקבלת טיפול נעשתה רק לאחר מתן גזר הדין ולא לפני כן, ועל כן אין לראות בפנייה לטיפול כגורם המצדיק, בשלב זה, את עיכוב ביצוע העונש.

7.

לאחר שעיינתי בערעור ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית, הכל כמפורט בהמשך. נימוקי להחלטה יובאו להלן.

8.

כידוע, הכלל הוא כי יש לבצע עונש מאסר באופן מיידי ואין לעכב ביצוע עונש מאסר, אלא בנסיבות מיוחדות. כלל זה מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי האשמה הוכחה מעבר לספק סביר, נשללת חזקת החפות מן המורשע. בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר על בית המשפט לאזן בין שיקולים שונים, הנוגעים, מחד גיסא, לאינטרס הציבורי, ומאידך גיסא, לאינטרסים של הפרט הנדון (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד( 2) 241, 267 (2000) (להלן: עניין שוורץ )). האינטרס הציבורי מחייב אכיפה מיידית של העונש, אך על בית המשפט לבחון שמא מימוש אינטרס ציבורי חשוב זה לא פוגע בנאשם ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. על כן, בית המשפט נדרש לבחון, בין היתר, את התקיימותם של היסודות הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; טיב סיכויי הערעור והצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם (ראו: ע"פ 37/07

פרג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007) שם, בפיסקה 15); ע"פ 2171/09

סופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.2009)).

9.

במקרה שלפנינו האיזון שבין האינטרס הציבורי שבביצוע מיידי של עונש מאסר לבין נסיבותיו האישיות של המערער – מוביל אותי למסקנה כי זהו מקרה המצדיק עיכוב ביצוע של עונש המאסר, בצד החמרת תנאי השחרור בערובה . אבהיר בקצרה את הטעמים שהובילו אותי לאיזון זה:

(א)

על המערער הוטל עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים. עונש זה, בשילוב נסיבות המקרה שלפנינו, מעלות חשש לא מבוטל כי ריצוי מיידי של עונש המאסר עלול להוביל לאיונו של חלק נכבד מהערעור (השוו: בש"פ 4409/09 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.5.2009)).

(ב)

העובדה שהמערער פנה לקבלת טיפול רק לאחר מתן גזר הדין איננה שוללת מניה וביה את כנות הטיפול, או את כנות כוונותיו של המערער. נכון הדבר כי פנייה מאוחרת זו עלולה לעורר חשד כי עיקר מטרתו של הפונה לטיפול היא להתחמק מעונש, או ליצור רושם שאיננו נכון. ואולם, מעיון בתיק ושמיעת טענות המערער, התרשמתי כי אין זה המקרה שלפנינו. המערער הוא אדם ללא עבר פלילי וניתן לקבל את טענת בא-כוחו כי רק לאחר שעבר איבחון על ידי המרכז להערכת מסוכנות הבין את הבעייתיות הרבה שבהתנהגותו ונאות לקבל על עצמו טיפול על מנת לנסות ולמנוע הישנות המקרה.

(ג)

נקבע אמנם כי המסוכנות הנשקפת מן המערער היא ברמה בינונית, אך באותה חוות דעת נאמר גם כי ההליך הפלילי שנפתח נגדו היווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות. גורם נוסף המצריך התחשבות הוא העדר עבר פלילי למערער, וכן העובדה שבמשך משפטו הוא שהה במעצר בית חלקי בלבד ולא נטען כי הפר את תנאי שחרורו בערובה.

(ד)

בדיון בעל פה נמסר לי כי נקבע כבר מועד (לתאריך 23.6.2010) לשמיעת הערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי הנכבד. מועד דיון קרוב זה מחזק אף הוא את המסקנה שניתן לעכב את ביצוע העונש בתנאים שיפורטו בפיסקה 10 שלהלן, שכן ממילא תוך זמן קצר, יחסית, צפויה להתקבל הכרעה בערעור.

10.

נוכח כל האמור לעיל – עיכוב ביצוע גזר הדין שהושת על המערער, מוארך בזאת. עם זאת, נוכח העובדה כי חזקת החפות איננה עומדת עוד למערער, ישהה המערער בתנאי "מעצר בית מלא" עד למתן פסק הדין בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו.

תנאי המעצר הם על בסיס התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט השלום הנכבד בתאריך 7.10.2009, בתוספות שונות אותן אני קובע כאן– הכל כמפורט להלן:

א.

מעצר בית מוחלט (24 שעות ביממה) בבית אחיו של המערער, מר מרק אברמוב, ת.ז. 309518611, ברחוב יוספטל 118, בת ים, בפיקוח של אחיו, או של בת זוגו, גב' אילנה זלודוב, ת.ז. 327443560, למעט יציאה לטיפולים במרכז לטיפול בבעיות מין, בליווי אחד מהמשמרונים.

ב.

איזוק אלקטרוני שיותקן לא יאוחר מתאריך 15.4.2010 ועד בכלל.

ג.

התחייבות עצמית וערבות צד ג', של מר מרק אברמוב – על סך 75,000 ₪ כל אחת.

ד.

הפקדת פקדון כספי על סך 25,000 ש"ח.

ה.

איסור יציאה מן הארץ.

ו.

הפקדת הדרכון של המערער (ככל שיש בידיו דרכון וזה טרם הופקד).

11.

אם תנאי כלשהו מהתנאים הנזכרים בפיסקה 10 שלעיל כבר מולא – אין, כמובן, צורך לחזור ולבצעו מחדש ובלבד שאישורים מתאימים יוצגו בפני מזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב.

היה והעורר יבקש לשנות מהתנאים הנקובים בס"ק (א) ו-(ב) שבפיסקה 10 על ידי הוספת משמורן חלופי, או קבלת דחייה הנובעת מהצורך להתאים את בית אחיו לאיזוק אלקטרוני – הוא יפנה בעניין מבעוד מועד לבית המשפט המחוזי הנכבד ויפעל על פי החלטתו.

12.

היה ולא יקוימו כל התנאים הנקובים בפיסקה 10 שלעיל לשם עיכוב הביצוע וזאת עד לתאריך 15.4.2010 ועד בכלל – הרי שבלי לפגוע בתנאי עיכוב הביצוע בהם נתון עתה המערער, הוא יתייצב לשם התחלת ריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתאריך 18.4.2010 עד השעה 10:00.