ע"פ 2285/02 מדינת ישראל נ. פלוני

הנשיא א' ברק:

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ר' אבידע, ב' אזולאי וח' עמר) מיום 29.01.2002 בתפ"ח 906/01.

1.המשיב הורשע בעבירות של מעשים מגונים ומעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים והיא בת משפחתו, לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) וסעיף 345(א)(4) ולפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בגין מעשיו נידון המשיב לחמש וחצי שנות מאסר בפועל וכן הושתה עליו שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. המדינה מערערת על קולת העונש.

2.המשיב היה חברה לחיים של אם לקטינה ילידת 1996. למשיב ולאם ילד משותף צעיר יותר. על פי הכרעת הדין, בחודש אוקטובר 2000 החדיר המשיב את איבר מינו ואצבעותיו לפי הטבעת של הקטינה, בת פחות מחמש שנים באותה עת, תוך שהוא מעירה משנתה וגורם לה לכאבים. עוד נקבע כי במספר הזדמנויות אחרות התקלח המשיב בעירום עם הקטינה ודרש ממנה לגעת באיבר מינו לשם גירויו המיני. בבואו לגזור את עונשו, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המשיב וכיעורם. כן נתן בית המשפט את דעתו לתסקיר הקורבן ממנו עולים הקשיים הצפויים לקטינה בהתמודדות עם שחוותה והבלבול בו היא שרויה ביחס למערכת המשפחתית ותפקיד האב בתוכה. אל מול אלה, ייחס בית המשפט משקל לקולא לכך שהמעשים לא נעשו תוך אלימות פיזית קשה ולא נמשכו תקופה ארוכה. כן ייחס בית המשפט משקל לחרטה שהביע המשיב ולבדידותו כעולה חדש הנטול מסגרת חברתית תומכת.

3.בערעור, טענה המדינה בפנינו כי העונש שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת העבירות בגינן הורשע, וזאת נוכח גילה הרך של הקטינה והפגיעה בה בידי מי ששימש לה דמות אב. לשיטת המדינה, נדרשת במקרה זה ענישה מוחשית וכבדה שתבטא את סלידת החברה ממעשי המשיב ותיתן תוקף לכבודו של הקורבן כאדם. עוד טענה המדינה כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל מספק למימד הפיזי של הפגיעה בקטינה ולנזק הנפשי שנגרם לה. בא-כח המשיב ביקש מצידו לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי. בטיעוניו הצביע על בדידותו של המשיב ועל הנסיבות האישיות המצערות שהובילו למעשיו.

4.הונחו בפנינו תסקירים מטעם שירות המבחן. עולה מהם כי המשיב עשה התקדמות חיובית בטיפול לעברייני מין בתקופת מאסרו. נמסר לנו כי כיום המשיב נוטל אחריות מלאה על מעשיו, מביע חרטה בגינם ומבקש להשתקם. להערכת שירות המבחן, מסוכנותו המינית של המשיב אינה גבוהה ועונש מאסר נוסף לא ישרת מטרות שיקומיות.

5.עיינו בחומר שבפנינו ובטענות הצדדים. נתנו משקל ראוי לנתוני שירות המבחן ולהערכותיו. נחה דעתנו כי דין הערעור להתקבל. המעשים בגינם הורשע המשיב קשים וחמורים. הוא רמס את גופה, נפשה וכבודה של קטינה שראתה בו אביה, והפכה לאמצעי לסיפוק צרכיו המיניים. המשיב נטל על עצמו לקיים חובות הוריות כלפי קטינה. בחובות אלו מעל באופן נורא. על הענישה לבטא את סלידת החברה מכך. "גופם של כל ילד או ילדה אינו הפקר" (ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 606). "על כבודם יש לשמור ואת ביטחונם יש להבטיח" (ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, 584). אין להרשות שילדותם תילקח מהם בחדרי חדריו של הבית הפרטי. יחד עם זאת, מצאנו לנכון שלא למצות את הדין עם המשיב, וזאת לאור נסיבותיו האישיות והחברתיות, ניסיונותיו להשתקם ומדיניותנו הכללית שלא למצות את הדין בערעור המדינה.

הערעור מתקבל. עונשו של המשיב יועמד על 7 שנות מאסר בפועל, שתחילתם ביום מעצרו. העונש על תנאי שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי יותר על כנו.

ה נ ש י א

השופטת ד' ביניש:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.