ע"פ 2298/97 יהוא דוד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בביצוע מעשים מגונים ומעשה סדום בילד בן חמש וחצי, במשך תקופה של כשנה וחצי, ונדון לשבע שנות מאסר.

הוא ערער על הרשעתו ולחלופין על חומרת העונש, ובקשתו היא כי ביצוע עונש המאסר יעוכב עד למתן פסק-דין בערעור.

עיקר טענתו של בא כוח המבקש, עורך-דין ליכט היא, כי לעבירה החמורה יותר בה הורשע המערער, שהיא ביצוע מעשה סדום, אין תשתית ראייתית מספקת. שכן, בית-המשפט המחוזי לא האמין לעדות הילד בעניין זה. משכך, סבור הוא שבהתחשב בטיפולי ההפריה של אשת המערער המחייבים את נוכחות המערער, ראוי להיענות לבקשה.

בטענת הסניגור אין כל ממש. מעשה הסדום שבו הורשע המבקש הוא החדרת אצבע, ובכך הודה המבקש עצמו. ומעבר-לכך, מכלול העבירות שלגביהן לא נשמעה כל טענה מצד המבקש, מחייב עונש מאסר ממושך כפי שאמנם הושת על המבקש, אם ההרשעה תעמוד בעינה, כמובן.

כידוע ככלל, הגשת ערעור אינה עילה לעיכוב ביצוע העונש. בנסיבות שלפנינו המבקש אף התחיל לרצות את עונשו, ואינני רואה כל סיבה, לאור האמור לעיל, להפסיק את ריצוי העונש.

בית-המשפט המחוזי בגזר-דינו המליץ בפני שלטונות הכלא "לאפשר לנאשם להמשיך בטיפולי ההפריה של אשתו בהתאם לדרישת הרופאים." יש לאפשר ככל הניתן, למבקש להשתתף בהליך זה, ככל שיידרש על-ידי הרופא המטפל.