ע"פ 2336-24 ע"פ 2336-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' ליבדרו), מיום 5.2.2024, ב-ת"פ 12494-05-20, עד להכרעה בערעור שהוגשה הודעה לגביו, על גזר הדין.

רקע הדברים

1.ביום 6.5.2020 הוגש כתב אישום נגד המבקש, אשר ייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין) וכן עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

תחילה המבקש כפר במיוחס לו, אולם ביום 15.2.2023 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, על פיו יחזור בו המבקש מכפירתו, יודה בכתב האישום המתוקן ויורשע בו. עוד הוסכם כי כל צד יטען לעונש באופן חופשי וכי יתקבל תסקיר של שירות המבחן לעניין העונש. בהמשך לכך, ועוד באותו היום, הרשיע בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו את המבקש, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

2.על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בין המבקש לבין המתלונן קיימת היכרות קודמת לאירוע נושא כתב האישום, על רקע היותם שכנים המתגוררים במושב זרחיה (להלן: המושב). במועד הרלוונטי לכתב האישום, השכיר המבקש יחידת דיור במשקו במושב לשוכר בשם לוטן אלפסי (להלן: השוכר). ביום 18.3.2020 שוחח המתלונן עם השוכר, וביקש ממנו שיימנע מלנסוע בטרקטורונים במושב ביום שבת. בעקבות האמור, עזב השוכר את המושב. למחרת היום, 19.3.2020, בסמוך לשעה 18:30, הגיעו לביתו של המתלונן האחים שרון ועודד פרניאן, וביקשו מהמבקש להגיע לביתו של המתלונן על מנת לפייס בינו לבין המבקש. כעבור מספר דקות הגיע המבקש ברכבו אל מחוץ לביתו של המתלונן, וצפר בצופר רכבו. המתלונן התקרב לעבר דלת הרכב של המבקש ומיד לאחר מכן יצא המבקש, כשהוא מצויד בחפץ חד ומשמיע איומים כלפי המתלונן. לאחר מכן, החל המבקש לדקור את המתלונן והמשיך במעשיו גם כאשר המתלונן ניסה לברוח ונפל ארצה, והפסיק מלעשות כן רק עקב התערבות משפחתו של המתלונן ואנשים נוספים ששהו במקום. לאחר מכן המבקש ניסה להתקרב למתלונן פעם נוספת בעודו אוחז חפץ חד בידו, אולם הוא הורחק מהמקום ועזב אותו בעוד שהמתלונן נותר שרוע על הקרקע. כתוצאה ממעשיו של המבקש, נגרמו למתלונן פצעי דקירה בראש, בצוואר, מעל עצם השכם, בירך, בשוק וביד והוא נזקק לתפרים, אולם הוא שוחרר עוד באותו היום מבית החולים.

3.כאמור, ביום 15.2.2023 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' ליבדרו), את המבקש, על בסיס הודאתו, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה קבע בית המשפט מועד לשמיעת טיעוני הצדדים לעונשו של המבקש, והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המבקש לפני מועד הדיון בטיעונים לעונש.

4.ביום 13.8.2023 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש. בתסקיר זה ציין שירות המבחן, כי במפגשים שנערכו עם המבקש תואר על ידו הרקע לאירוע נושא הרשעתו באופן שונה מזה המוצג בכתב האישום המתוקן בו הורשע. כך, צוין כי המבקש פירט כי הרקע לאירוע נושא הרשעתו הוא סכסוך ארוך שנים בינו לבין המתלונן, במסגרתו המתלונן פעל כנגדו וכנגד בני משפחתו בדרכים שונות במטרה לגרום לו לוותר, למען המתלונן, על חלקים משמעותיים ממשקו במושב. המבקש הוסיף כי במסגרת סכסוך זה המתלונן פגע בו ובמשפחתו בדרכים שונות, ואף עירב בסכסוך גורמים עבריינים אשר איימו עליו. המבקש ציין כי בעקבות הסכסוך האמור הוא היה מצוי תחת לחץ רב, וכי בהקשר זה יש לראות את האירוע נושא הרשעתו. עוד ציין המבקש כי הסיבה שסירב לצאת מרכבו במסגרת האירוע נושא הרשעתו היא שפחד להיכנס לביתו של המתלונן שם שהו האחים פרניאן, וכי דקר את המתלונן מתוך תחושת פחד ואיום על חייו, לאחר שהמתלונן חנק אותו.

שירות המבחן ציין כי המבקש שולב בקבוצת "עצורי בית", במסגרתה, לצד עמדתו כי היה קרבן לדינמיקת היחסים עם המתלונן, הוא הצליח להכיר באחריותו ובבחירותיו הבעייתיות. עוד הוסיף שירות המבחן כי המבקש פנה לטיפול רגשי באופן פרטי, וכי משיחה שנערכה עם המטפל הפרטי עלה כי המבקש מתמיד בטיפול. עם זאת, צוין כי המבקש מצוי בשלבים התחלתיים של הטיפול וטרם גיבש תובנות מלאות באשר לגורמים האישיים העומדים ברקע למעורבותו השולית ויחסיו עם המתלונן.

על רקע האמור לעיל ציין שירות המבחן כי לעמדתו על אף שהמבקש התנהל בהתאם לנורמות עברייניות באירוע המתואר בכתב האישום, התנהלותו הכללית לא מאופיינת בדפוסים אלימים מושרשים. עוד נמצא כי המבקש מתנהל, לאורך חייו, בדרך יציבה ונורמטיבית בפן התעסוקתי ובפן המשפחתי, וכי העובדה שפנה לטיפול רגשי באופן פרטי והנכונות שהוא מביע, מבטאים רצון להעמיק בדפוסיו וכן צורך בקבלת כלים להתמודדות במצבי דחק. לבסוף, שירות המבחן העריך קיומה של רמת סיכון נמוכה למעורבות אלימה בעתיד מצד המבקש. עקב כך, המליץ שירות המבחן לבכר את שיקולי השיקום ולהימנע מענישה מחמירה שעלולה להרע את מצבו של המבקש. לפיכך, הומלץ על הטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, לצד צו מבחן למשך שנה.

5.ביום 10.9.2023 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר משלים נוכח הפערים בין עובדות כתב האישום בהן הודה המבקש, לבין התיאור העובדתי שמסר לשירות המבחן. כמו כן, התבקש שירות המבחן להרחיב על אודות הטיפול שמקבל המבקש. ביום 19.12.2023 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המבקש. בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן כי המבקש ממשיך בטיפול נפשי פרטי, מגיע באופן סדיר לטיפולים ומשתף פעולה. עם זאת, צוין כי שירות המבחן מעריך כי הטיפול לא תורם באופן מספק להפחתת הסיכון מהמבקש, משהוא לא עוסק בגורמי הסיכון של המבקש. כך, צוין כי גם עתה המבקש רואה עצמו כקורבן של נסיבות האירוע ומתקשה להרחיב הבנתו לגבי התנהלותו השולית. על רקע הערכתו, ציין שירות המבחן כי לגישתו יש צורך לשלב את המבקש בקבוצה טיפולית שבכוחה לתרום להפחתת הסיכון. לצד זאת, שירות המבחן שב והדגיש שלהערכתו המבקש נעדר דפוסים אלימים מושרשים ושהוא משמר שגרת משפחה ושגרת עבודה תקינות. הערכה זו, לצד העובדה שלא נפתחו למבקש תיקים חדשים, העובדה שהוא נעדר עבר פלילי, הערכת הסיכון הנמוכה והמוטיבציה לשיקום שהוא מגלה, הובילו את שירות המבחן לשוב ולהמליץ להימנע מענישה של מאסר מאחורי סורג ובריח ולאפשר את המשך השיקום. בהתאם לכך, הומלץ להטיל על המבקש עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לצד צו מבחן למשך שנה וחצי.

6.לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ביום 5.2.2024, ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' ליבדרו), בעניינו של המבקש. בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעניינו של המבקש היא ממשית. זאת, שכן המבקש דקר את המתלונן בצווארו באמצעות חפץ חד תוך שהוא מאיים עליו, ואף לא חדל ממעשיו לאחר שהמתלונן נפל ארצה ולאחר שהשוהים במקום ניסו להרחיקו מהמתלונן. מנגד, בית המשפט ציין כי במישור הפיזי תוצאות מעשיו של המבקש אינן מן החמורות בגזרה זו של עבירות. בית המשפט הוסיף כי עיון מדוקדק בעובדות כתב האישום, בהן הודה המבקש, אינו מלמד כי מדובר היה במעשה שתוכנן מראש על ידי המבקש. בית המשפט הדגיש כי גם ההפך אינו עולה במובהק מעובדות כתב האישום, אך כי הספק בעניין זה צריך להיזקף לזכותו של המבקש.

כמו כן, בית המשפט נתן משקל של ממש לנסיבות שהביאו את המבקש לביצוע העבירה. בית המשפט ציין כי אמנם נסיבות אלו לא תוארו בעובדות כתב האישום המתוקן על בסיסן הורשע המבקש, אך כי בעת הצגת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים צוין כי: "הנאשם הרגיש שלוחצים אותו לאורך כל האירוע למכור את ביתו", וכי עובר לכריתת הסדר הטיעון נוהל בפני בית המשפט הליך מלא, במסגרתו נחשף בית המשפט לטענות וראיות הצדדים בעניין זה. לפיכך, מצא בית המשפט כי יש בידו ליתן משקל לסכסוך בין המתלונן למבקש שקדם לביצוע העבירה, וזקף גם היבט זה לזכותו של המבקש.

בהמשך גזר דינו סקר בית המשפט את הפסיקה הנוהגת בעבירות דומות לזו בה הורשע המבקש, וציין כי על רקע הפסיקה הנוהגת, ובשים לב למאפיינים הקונקרטיים של המקרה דנן כמתואר לעיל, מתחם העונש בעניינו של המבקש צריך לעמוד בין 30 לבין 60 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הוסיף כי באת כוחו של המבקש עתרה לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, וכי נמצא על ידו כי יש מקום לקבל את עתירתה, אך זאת במידה מתונה בלבד.

בית המשפט הטעים כי נוכח האמור בתסקיר המבחן ובתסקיר המשלים בעניינו של המבקש, ישנו סיכוי של ממש שהמבקש ישתקם. עם זאת, נוכח חומרת העבירה בה הורשע המבקש, ובהינתן שבתסקיר המשלים צוין כי המבקש ממשיך לראות עצמו כקורבן של נסיבות האירוע ומתקשה להרחיב הבנתו לגבי התנהלותו השולית, וכי הטיפול הפרטי בו הוא משתתף אינו תורם במידה מספקת להפחתת מסוכנתו, ישנו קושי בקבלת המלצת שירות המבחן ועתירת באת כוחו של המבקש להטיל על המבקש עונש של מאסר בעבודות שירות.

7.על רקע האמור לעיל, נגזרו על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו). לצד זאת, הוטלו על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום השחרור מן המאסר, שהמבקש לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום השחרור מן המאסר, שהמבקש לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון; וכן פיצוי למתלונן על סך של 50,000 ש"ח שישולם עד ליום 5.2.2025.

8.ביום 19.3.2024 הגיש המבקש לבית משפט זה הודעת ערעור, בקשה להארכת מועד להגשת נימוקים לערעור ובקשה לעיכוב ביצוע העונש עד למתן פסק דין בערעורו. יצוין כי כל הנ"ל הוגשו על ידי המבקש במסגרת של מסמך אחד, אולם בפני עומדת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקש בלבד.

9.הבקשה לעיכוב ביצוע

10.טענתו העיקרית של המבקש בבקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו, הינה כי נוכח העובדה שבנימוקי ערעורו יעתור המבקש לכך שעונש המאסר בפועל שנגזר עליו יומר לעונש מאסר שיבוצע בעבודות שירות, דחיית בקשתו תסכל את תכלית ערעורו. בתוך כך, המבקש טוען כי סיכויי ערעורו הינם "למעלה ממעולים", תוך שהוא מסתמך בעניין זה על תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו לבית המשפט קמא וההמלצה שנכללה בהם לגזור על המבקש עונש מאסר בעבודות שירות. כמו כן, המבקש מדגיש את הרקע לעבירה בה הורשע, כמתואר לעיל, וטוען כי לא ניתן לו משקל מספק בגזר דינו של בית המשפט קמא.

11.בכתב התשובה מטעמה, ובדיון שהתקיים בפני ביום 11.4.2024, ציינה המשיבה כי היא מתנגדת לבקשת עיכוב הביצוע. המשיבה הדגישה את החומרה הגלומה במעשה שביצע המבקש וכן את הנזק הפיזי והנזק הנפשי שנגרמו למתלונן. עוד טענה המשיבה כי בית המשפט המחוזי מצא להקל עם המבקש פעמיים: פעם אחת, בקביעת מתחם ענישה מקל מן המקובל, בשל התחשבות בתחושת הלחץ הממושכת ביחס למכירה של ביתו. פעם שנייה, בכך שקבע כי יש לחרוג מן המתחם לקולא, בשל שיקולי שיקום, על אף שלטענתה לא עבר המבקש כל הליך טיפולי משמעותי. נוכח האמור, טענה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים ואינם מצדיקים עיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

12.כידוע, כלל הוא כי נאשם שהורשע ונגזר דינו יחל בריצוי עונשו באופן מיידי, ואילו עיכוב ביצוע העונש הוא החריג לכלל. יחד עם זאת, לבית המשפט מסור שיקול דעת לעכב את ביצוע עונש המאסר ועליו לתת דעתו לכלל הנסיבות והנתונים הרלוונטיים בעניינו של המבקש. במסגרת זו יש לבחון מספר שיקולים, ביניהם: העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שנגזרה; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש; והשאלה האם מדובר בערעור על חומרת העונש בלבד, או גם על הכרעת הדין? לבסוף, נדרש לאזן בין השיקולים השונים ביחס למקרה הפרטני (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ); וראו גם: ע"פ 8689/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 (19.12.2023) (להלן: עניין פלוני)).

13.לאחר בחינה של נסיבות המקרה שלפניי, תוך איזון השיקולים השונים שהותוו בעניין שוורץ, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.

14.מחד גיסא, הערעור בעניינו של המבקש מופנה רק כלפי גזר הדין, והלכה היא כי בנסיבות אלו הנטייה תהא שלא לעכב את עונש המאסר (ראו, בנוסף לפסק הדין בעניין שוורץ, גם: ע"פ 3772/23 קוטובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (29.5.2023)). כמו כן, בזהירות המתבקשת, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, סבורני כי צודקת המשיבה כי בנסיבות דנן סיכויי הערעור אינם מן המשופרים. אף שטיעוני הערעור טרם הוגשו, מהבקשה דנן עולה כי טענותיו העיקריות של המבקש נוגעות להמלצת שירות המבחן בענייננו ולהתחשבות ברקע לביצוע העבירה. ואולם, כמתואר לעיל, בית המשפט קמא כבר נתן משקל לשני השיקולים האמורים, והלך כלפי המבקש כברת דרך משמעותית. כמו כן, אין לשכוח כי המבקש הורשע בעבירה חמורה, אשר מדיניות הענישה הנוהגת לגביה היא הטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח (ראו, למשל: ע"פ 3335/23 מדינת ישראל נ' בורי (6.7.2023); ע"פ 3818/23 מדינת ישראל נ' זוודו (2.7.2023); ע"פ 2508/21 נאסר נ' מדינת ישראל (7.6.2022)).

מאידך גיסא, יש ממש בטענת המבקש כי נסיבות המקרה דנן מעלות חשש כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, עלולה, במידה רבה, לגרום בפועל לסיכול זכות הערעור של המבקש, שבמרכזו עתירת המבקש למאסר בדרך של עבודות שירות חלף מאסר מאחורי סורג ובריח שנקבע למשך תקופה של 20 חודשים. זאת, שכן תכליתו של ערעור שכזה הינה מניעת עצם הישיבה במאסר. כמו כן, תחילת ריצוי המאסר עלולה לסכל את התכלית השיקומית העומדת בבסיס המלצת שירות המבחן להמיר את המאסר בפועל שנגזר על המבקש במאסר בעבודות שירות, ובפרט במקרים בהם לא ריצה המערער מאסר בפועל בעבר, כפי שהוא המקרה ביחס למבקש בענייננו (ראו והשוו: עניין פלוני, פסקה 10). על כן, מדובר בטעם בעל משקל לא מבוטל לעכב את ביצועו של גזר הדין.

ואולם, יובהר כי שיקול זה איננו מכריע את הכף לבדו. אין ללמוד מהחלטתי זו כי בכל מקרה בו נאשם מערער על גזר דינו בבקשה לשינוי עונש המאסר לעונש המבוצע בדרך של עבודות שירות, עומדת לו "זכות טבעית" לעיכוב ביצוע "אוטומטי". הוא הדין גם כאשר עומדת לזכות המערער המלצה של שירות המבחן לקביעת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. גם במצב זה, יש לבחון את המקרה על פי השיקולים הרלוונטיים השונים, כפי שתואר לעיל.

15.הנה כי כן, בענייננו מדובר במקרה גבולי: מחד גיסא מדובר בערעור על גזר דין בלבד, אשר סיכוייו אינם מן המשופרים; ומאידך גיסא מדובר במקרה שבו דחיית הבקשה עלולה לסכל את תוחלת הערעור. בנסיבות דנן ישנו שיקול נוסף התומך בקבלת הבקשה, והוא העובדה שמסוכנותו של המבקש הוערכה כנמוכה, כאשר פרט להרשעה בדנן אין לו עבר פלילי, וכי לאורך ניהול ההליך המשפטי כנגדו לא שהה המבקש במעצר מאחורי סורג הבריח (תחילה שהה המבקש במעצר בית בפיקוח אלקטרוני, אולם מיום 22.3.2021 שהה המבקש במעצר בית עם חלונות אוורור משמעותיים, לרבות לצורך יציאה לעבודה).

16.סיכומו של דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעור. למען הסר ספק, יתר רכיבי גזר הדין אינם מעוכבים. התנאים המגבילים שהוטלו בבית המשפט המחוזי יוותרו על כנם.

הערעור ייקבע לדיון בפני הרכב בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.