ע"פ 3080-24 ע"פ 3080-24

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' רז-לוי (סג"נ), ג' שלו ו-א' משניות) בתפ"ח 64792-05-21 מיום 26.2.2024, בו הושתו על המבקש ארבע שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

הרקע לבקשה

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין בקטינות בצהרון בו שימש כמדריך בקיבוץ מגוריו (להלן: הצהרון ו-הקיבוץ, בהתאמה), במהלך התקופה שבין סוף שנת 2017 ועד לחודש אוגוסט 2019, עת היה קטין בעצמו. כתב האישום כולל חמישה אישומים.

על פי האישום הראשון, בשלוש הזדמנויות שונות ביצע המבקש עבירות מין ב-ז', קטינה ילידת שנת 2008 ששהתה בצהרון. בהזדמנות הראשונה, במהלך משחק קלפים מאחורי מבנה הצהרון באזור המבודד מילדים אחרים, הכניס המבקש את ידו מתחת לחולצתה של הקטינה, נגע בחזהּ וליטף את רגליה סמוך למפשעתה מעל בגדיה; וכן נטל את ידה והניח אותה על איבר מינו, תחילה מעל בגדיו ולאחר מכן פתח את מכנסיו. בהזדמנות נוספת המבקש הוביל את הקטינה למקום שקט ומרוחק באזור הצהרון שם נגע בחזהּ מעל לחולצתה ומתחתיה; פשט את מכנסיו ותחתוניו והורה לה להכניס את איבר מינו לפיה והיא עשתה כן לזמן קצר; ובהמשך הורה לה "לשחק" עם איבר מינו וללטף אותו והיא עשתה כן. בהזדמנות אחרת, במהלך משחק "מחבואים" בצהרון, הוביל המבקש את המתלוננת למקומות "מחבוא" ובהם פשט את מכנסיו ותחתוניו והורה גם לה לעשות כן והיא נענתה. הוא נשכב על גבו, הורה לה להתיישב על בטנו, נגע בחזהּ והורה לה לגעת באיבר מינו. לאחר מכן הוא הורה לה לשכב על בטנה, נשכב מעליה, הכניס את ידיו אל מתחת לגופה ונגע בחזהּ מעל בגדיה. בחלק מהמקרים הקטינה הביעה את סירובה וניסתה לעזוב את המקום, אולם המבקש מנע ממנה לעשות כן, ואף הורה לה שלא לספר על המעשים לאיש. בגין המעשים מושא אישום זה יוחסו למבקש עבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה (מספר עבירות).

על פי האישום השני, במהלך שנת 2019 במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, הרים המבקש את מ', קטינה ילידת שנת 2012 שהתנדנדה לבדה בחצר האחורית של הצהרון, והוביל אותה לבקתה מבודדת חרף התנגדותה. כשהגיעו לבקתה המבקש הושיב את הקטינה על גבי מזרון שהיה מונח במקום, התיישב לידה, הפשיל את מכנסיו ואת תחתוניו וביקש ממנה לגעת באיבר מינו. היא עשתה כדבריו ונגעה באיבר מינו באצבעה. בהמשך לכך הוא ביקש ממנה לאפשר לו לגעת באיבר מינה. היא פשטה את מכנסיה ותחתוניה והמבקש נגע בידו באיבר מינה וצבט אותו. לאחר מכן הקטינה עזבה את הבקתה בריצה, שבה למבנה הצהרון ושטפה את ידיה מספר פעמים בסבון. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש עבירות של גרם מעשה מגונה ומעשה מגונה.

על פי האישום השלישי, במהלך חופשת הקיץ של שנת 2019 במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, בעת ש-ר', קטינה ילידת שנת 2010 שהתה בצהרון עם חברותיה, המבקש ביקש ממנה להתלוות אליו לבקתה והיא הסכימה לכך. בבקתה המבקש הציע לה לקבל ממנו ממתק אם תסכים לגעת באיבר מינו, והיא השיבה שתחשוב על כך. לאחר מכן הוא הציע לה שיעצום את עיניו ובזמן הזה היא תיגע באיבר מינו. הקטינה הסכימה לכך אולם כשהוא עצם את עיניו, היא לא עשתה כן. בהמשך הוא הציע לה שייגע בחזהּ, אולם היא סירבה גם לכך. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש עבירות של ניסיון לגרם מעשה מגונה וניסיון מעשה מגונה.

על פי האישום הרביעי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה בשנת 2019, הוביל המבקש את הקטינה ר' ט', ילידת שנת 2010, לבקתה בחצר הצהרון והציע לה לגעת "בדברים הפרטיים שלו" כשבכך התכוון לאיבר מינו, וכן הציע שהוא ייגע באיבר המין שלה אך היא סירבה. המבקש ניסה לשכנעה שוב אך ללא הצלחה. לאחר מכן עזבה הקטינה את המקום. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש עבירות של ניסיון לגרם מעשה מגונה וניסיון מעשה מגונה.

על פי האישום החמישי, בחודש ספטמבר 2018, במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, המבקש פנה אל ע', קטינה ילידת 2012, עת שהתה בצהרון, הוביל אותה הרחק מילדים אחרים והציע לשוחח עמה ביחידות ולגלות לה דבר סוד. במעמד זה הוא הציע לשחק עמה בתנאי שתיגע בישבנו. הקטינה סירבה והלכה מהמקום. בהזדמנות אחרת, במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה המבקש שיחק "מחבואים" עם מספר ילדים בחצר, ובהם ה', אחותה התאומה של ע'. במהלך המשחק הוא ניצל הזדמנות בה היה עמה ביחידות, והציע לה לשחק עמו "משחק ניחושים" שבו מי שטועה מכניס את ידו מתחת למכנסיו של האחר. המבקש אף הדגים לקטינה את כוונתו, אולם היא הסתובבה והלכה מהמקום. בהמשך המבקש אמר לה לא לספר על כך לאיש. בגין אישום זה יוחסו למבקש שתי עבירות של ניסיון לגרם מעשה מגונה.

2.מאחר שהמתלוננות הן קטינות שבעת תחילת שמיעת הראיות היו בנות פחות מ-14 שנים, הן נחקרו על ידי חוקרי ילדים, אשר לא התירו את העדתן לפני בית המשפט. חקירותיהן המתועדות הוגשו לבית המשפט וחוקרי הילדים עצמם העידו במשפט. עדי התביעה הנוספים שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי היו הורי המתלוננות וחוקרי משטרה שהיו מעורבים בחקירת הפרשה. מצד המבקש העידו המבקש עצמו, אביו ומומחית שהגישה חוות דעת בעניין מהימנות חקירת הילדים של הקטינה מושא האישום הראשון.

3.ביום 2.8.2023 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בה הורשע המבקש בכל המעשים שיוחסו לו (תוך שנקבע כי האירועים המפורטים באישומים השני, השלישי והרביעי התרחשו בשנת 2018, כאשר המבקש היה לכל היותר בן 17 בעת ביצוע המעשים, ולא בשנת 2019 כפי שצוין בכתב האישום). נקבע כי הרושם המתקבל מצפייה בתיעוד חקירותיהן של המתלוננות הוא שהן העידו על דברים שחוו ולא על דברים שבדו מדמיונן, וכי רושם זה אף מתחזק באמצעות הערכת המהימנות של חוקרי הילדים שחקרו אותן. עוד נקבע כי כל אחת מעדויות המתלוננות נתמכת בחיזוקים ראייתיים, ובעיקר עדויותיהן של יתר המתלוננות בכתב האישום המבססות עדות שיטה. מנגד נקבע כי אין ליתן אמון בגרסתו של המבקש אשר הכחיש מכל וכל את דברי המתלוננות, ורק בעדותו העלה טענות בדבר חוסר היתכנות האירועים המתוארים בכתב האישום, מבלי לבססן בדבר. על רקע זה, ומשנדחו טענות המבקש לקיומם של מחדלי חקירה ולזיהום חקירותיהן של המתלוננות, קבע בית המשפט כי עלה בידי המשיבה להוכיח מעל לכל ספק סביר שהמבקש אכן ביצע במתלוננות את המעשים המפורטים בכתב האישום.

4.בהמשך לכך, ביום ניתן 26.2.2024 גזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט עמד על תסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו של המבקש, אשר העריך כי קיימת רמת סיכון משמעותית לביצוע עבירות מין גם בעתיד וכי המבקש אינו תופס את עצמו כזקוק לטיפול בעניין זה ועל כן לא בא שירות המבחן בהמלצה על חלופות ענישה. עוד עמד בית המשפט על תצהירי נפגעות העבירה שהוגשו על ידי הורי המתלוננות, ובהם פירוט הנזק שנגרם להן. כן פורטה עדותו של אביו של המבקש ובת משפחה נוספת, כמו גם טענות הצדדים מזה ומזה לגבי העונש. בסופו של דבר, בהתחשב בחומרה היתרה הגלומה במעשיו של המבקש; בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובאלה שאינן קשורות בה; ובמדיניות הענישה הנוהגת, נגזרו על המבקש 4 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסרים על תנאי למשך 3 שנים ופיצויים למתלוננות.

5.ביום 10.4.2024 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור שהתמקד בהרשעתו באישומים הראשון והשני, וככל שערעורו יתקבל גם נגד חומרת עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו. לצד הערעור הוגשה הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

6.לטענת המבקש, ישנם סיכויים טובים שערעורו יתקבל ויבוטל עונש המאסר שנגזר עליו. מדובר בהכרעת דין שניתנה מבלי שהמתלוננות נשמעו לפני בית המשפט המחוזי, והיא מבוססת כולה על הערכת מהימנותן מצפייה בתיעודי חקירתן לפני חוקרי הילדים. במצב שכזה הערכאה הדיונית אינה מצויה ביתרון על פני ערכאת הערעור. כמו כן, הרשעתו של המבקש באישומים הראשון והשני מעוררת קשיים רבים. באשר לאישום הראשון נטען בין היתר כי הוא מבוסס על דברי מתלוננת שבמשך שנה הכחישה שהיא נפגעה על ידי המבקש, ורק בשלב מאוחר שינתה את גרסתה; וכי מחקירתה עולות תהיות רבות, עמדה הנתמכת בחוות דעת מומחית שהוגשה מטעם המבקש אשר הציבה סימני שאלה רבים סביב האפשרות לבסס ממצאי מהימנות על חקירת המתלוננת לפני חוקרת הילדים. באשר לאישום השני טען המבקש כי מדובר במתלוננת צעירה ביותר, שנחקרה שלוש פעמים על ידי חוקר ילדים ובכל אחת מהחקירות מסרה גרסאות שונות, כאשר לכל אחת מהן קדמו שיחות ותשאולים על ידי הוריה והבטחות לקבלת מתנות. אותם תשאולים תועדו על ידי ההורים אולם העתקים שלהם לא הגיעו באופן מלא לידי המבקש, אך די בחומר הראיות הקיים כדי להצביע על מעורבות רבה של אם המתלוננת בעיצוב גרסתה. לכך יש להוסיף כי אופן חקירתה על ידי חוקר הילדים היה לקוי, ובכל מקרה מהימנותה הוערכה על ידו באופן חלקי, כך שלא היה מקום לבסס עליה הרשעה פלילית ברמת הוודאות הנדרשת.

7.עוד טען המבקש כי לכל האמור מצטרפים גם קשיים בחיזוקים הראייתיים שמצא בית המשפט לעדויות המתלוננות, ובעיקרן בקביעה כי הוכחה עדות שיטה. קביעה זו מוקשית משלל טעמים, ובהם שהמתלוננת מושא האישום הראשון הרחיבה את יריעת הטענות כלפי המבקש הרבה מעבר למתלוננות האחרות; שגם המעשים המתוארים על ידי המתלוננת באישום השני שונים מהמעשים שתוארו על ידי יתר המתלוננות; שכל ההורים בקיבוץ נתבקשו לשאול את בנותיהם את אותן השאלות; ושמדובר במתלוננות בעלות קשר הדוק, שכולן נחשפו לחרושת השמועות בחברה הסגורה של הקיבוץ נגד המבקש, דבר המצביע על כך שהדמיון אינו נובע מכך שמדובר באמת. לבסוף הודגש כי מדובר באדם צעיר, כיום בן 22, המצוי קרוב לשנתיים וחצי במעצר בפיקוח אלקטרוני מבלי שהייתה כל הפרה בתנאי השחרור; כי חלף זמן ניכר מאז המעשים, כאשר האינטרס הציבורי הוא שהענישה תיעשה בסמוך להם; כי ההליך בעניינו נמשך זמן רב שלא בעטיו; וכי בנסיבות העניין קיים ספק רב שמא יידרש לרצות מאסר בפועל אם יתקבל ערעורו.

8.המשיבה מצדה טענה כי דין הבקשה להידחות. תחילה הודגש כי הערעור מופנה נגד שני האישומים החמורים בכתב האישום, כאשר שלושת האישומים האחרים נותרים חלוטים. האישומים החלוטים כוללים פגיעות ב-4 קטינות בגילאי 8-4 שנים בלבד, תוך ניצול תפקידו של המבקש ופערי הגילאים בינו לבין הקטינות, כך שגם אם בית משפט זה יתערב בהרשעה בשני האישומים הראשונים, לא סביר שהמבקש לא ירצה עונש מאחורי סורג ובריח. דברים אלה מתעצמים מעיון בתסקיר שירות המבחן המפורט בגזר הדין, המלמד על היעדר נטילת אחריות וגילויי אמפתיה מצד המבקש כמו גם היעדר אופק טיפולי, והמעריך רמת סיכון משמעותית להישנות העבירות. הודגש כי אמנם העמדה המקובלת היא כי יש להביא לריצוי העונש בסמוך ככל הניתן למועד ביצוע העבירות, אולם כאשר הדבר אינו מתאפשר אין פירוש הדבר שלא טמון ערך בריצוי המאסר בסמוך למועד מתן גזר הדין. עוד טענה המשיבה כי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומפורטת מאוד. הגם שהמתלוננות לא העידו לפני בית המשפט, מדובר בקביעות מהימנות המבוססות על התרשמותו מצפייה בתיעודי החקירות, כמו גם מעדויות חוקרי הילדים שנשמעו לפניו. זאת כאשר מנגד עומדת התרשמותו השלילית של בית המשפט מהמבקש ומגרסאותיו. לכך יש להוסיף כי מרבית טענות המבקש בערעורו הועלו בבית המשפט המחוזי וקיבלו מענה מנומק ביותר.

9.בתשובתו לטענות המשיבה חזר והדגיש בא-כוח המבקש בדיון שהתקיים לפנַי כי בשים לב לכך ששלושת האישומים האחרים בכתב האישום פחותים בחומרתם; לפסיקת בית משפט זה בנוגע להתחשבות במעצר בפיקוח אלקטרוני לעונש שיושת על נאשם; למשך התקופה בה שהה במעצר; ולגילו הצעיר של המבקש, שרגע לפני פתיחת החקירה היה עתיד להתגייס לסיירת מובחרת בצה"ל – בהיעדר הרשעתו בשני האישומים הראשונים מושא הערעור, לא היה מושת עליו עונש מאסר בפועל.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשה ובערעור, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנַי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.הכלל הוא כי עונש מאסר בפועל ירוצה מיד לאחר מתן גזר הדין, וכי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו (ראו לדוגמה לאחרונה: ע"פ 3558/24 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (2.5.2024); ע"פ 3783/24 דאוד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (9.5.2024)). לצד הכלל האמור, לבית המשפט נתון שיקול דעת להורות על סטייה ממנו בהתקיים נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין. זאת תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך המאסר, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של המבקש, התנהגותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000); ע"פ 2336/24 גאלי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (17.4.2024); ע"פ 9162/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (14.2.2024)).

12.בענייננו, באשר לסיכויי הערעור עליהם משליך המבקש את יהבו, הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מושתתת על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים שהתקבלו פה אחד על ידי כלל חברי המותב, וכידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים מעין אלו (וראו למשל לאחרונה: ע"פ 9207/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (2.5.2024)). אמנם, עדותן של המתלוננות לפני בית המשפט נאסרה על ידי חוקרי הילדים והתרשמות בית המשפט מהן התבססה בעיקר על צפייה בתיעודי חקירות אלה כאשר נמצא כי הרושם שעולה הוא כי המתלוננות העידו על דברים שחוו על בשרן. ואמנם, כאשר מדובר בהתרשמות מתיעוד החקירה מצטמצם היתרון המוקנה לערכאה הדיונית בהערכת מהימנות (ראו למשל: ע"פ 1139/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (13.3.2024)). עם זאת, אין פירוש הדבר שבמצבים מעין אלו כלל אי-ההתערבות מתאיין לחלוטין (וראו: ע"פ 1697/20 שורדיקר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (18.3.2020); ע"פ 9209/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (29.1.2013)). לכך יש להוסיף שהכרעת הדין לא התבססה רק על הערכת המהימנות של המתלוננות מצפייה בחקירותיהן, אלא גם על עדויות חוקרי הילדים והערכת המהימנות על ידם, עדויות הורי המתלוננות וכן על עדות המבקש עצמו שנמצאה בלתי מבוססת ובלתי משכנעת.

13.זאת ועוד, כפי שציינה המשיבה, דומה כי רובן של טענות המבקש בערעורו הועלו על ידו לפני בית המשפט המחוזי וקיבלו מענה והתייחסות מפורטים בהכרעת הדין. כך ובין היתר, בכל הנוגע לאישום הראשון בית המשפט התייחס לטענות המבקש בדבר הכחשותיה של המתלוננת את הפגיעוֹת בתחילת הדרך, בציינו כי שיהוי בהגשת תלונות וחשיפת הדברים הוא תופעה שכיחה לנפגעות עבירות מין; ולקשיים שהציף המבקש בנוגע לאפשרות לקבוע ממצאי מהימנות על בסיס חקירת המתלוננת בהסתמך על חוות דעת מומחית מטעמו, בקבעו כי הגם שיש ממש בחלק מטענות המומחית, אין בהם כדי להשליך על הערכת מהימנות הקטינה. כך גם התייחס בית המשפט לטענות המבקש בנוגע לאישום השני, ובין היתר להתפתחות הגרסאות שמסרה המתלוננת בציינו כי תחושת בושה ורתיעה מלספר את כל פרטי הפגיעה היא תופעה מוכרת אצל נפגעו עבירות מין; לשיחות שקיימה עם אמהּ עובר לחקירותיה, בקבעו כי התרשמותו היא שהאם ניסתה לשכנע את בתה למסור את עדותה ולא להשפיע על תוכנהּ; ולהערכת המהימנות החלקית של המתלוננת על ידי חוקר הילדים, בקבעו כי בבחינת מכלול הראיות קיימים חיזוקים ראייתיים התומכים בגרסתה. באשר לקביעה לעניין קיומה של עדות שיטה, בית המשפט פירט מסקנה זו ארוכות בהכרעת דינו בהדגישו את המאפיינים הדומים של המעשים בדמות בידוד המתלוננות באמתלה כלשהי ושימוש במניפולציות כדי לשכנע את המתלוננות לשתף עמו פעולה. זאת כאשר טענות המבקש בנוגע לסיבות לדמיון בין עדויות המתלוננות, הן במידה רבה טענות כלפי מהימנותן של המתלוננות. נוכח כל האמור, ומבלי לטעת מסמרות, איני סבור כי ניתן לומר שסיכויי הערעור גבוהים באופן המצדיק את עיכוב ביצוע עונש המאסר.

14.נוסף על האמור, המבקש הורשע בביצוע עבירות מין רבות כלפי 5 קטינות, תוך ניצול תפקידו כמדריך בצהרון ופערי הגילאים בינו לבין הקטינות. נוכח חומרת העבירות, טיבן והיקפן, האינטרס הציבורי מצדיק את התחלת ריצוי העונש באופן מיידי (וראו: ע"פ 4121/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (12.7.2020)). לכך יש להוסיף את ההשלכות הקשות על כלל המתלוננות ובני משפחתן, כפי שהדברים תוארו בהרחבה בתסקיר נפגעות העבירה המפורט שהוגש לבית המשפט המחוזי עובר לגזר הדין, עניין שגם אותו יש להביא בחשבון במכלול השיקולים (ע"פ 9209/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (29.1.2013); ע"פ 3619/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.5.2014)).

15.בהתחשב בכל האמור, לא מצאתי כי יש בעברו הפלילי הנקי של המבקש, גילו הצעיר והתנהלותו לאורך ההליך, כדי להטות את הכף לעבר עיכוב ביצוע עונש המאסר. כמו כן, לא מצאתי כי יש בטענת המבקש לפיה אילו יתקבל ערעורו לא יושת עליו עונש מאסר בפועל כלל – טענה שלא נשענה על תשתית ממשית – כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. יוזכר כי על המבקש הושתו 4 שנות מאסר בפועל. בנוסף, בשלושת האישומים החלוטים עליהם לא מערער המבקש, הוא הורשע בשתי עבירות של ניסיון למעשה מגונה ובארבע עבירות של ניסיון לגרם מעשה מגונה, ביחס ל-4 קטינות, עבירות חמורות כשלעצמן. עוד יוזכר כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו מלמד כי גם לאחר ששולב בקבוצה טיפולית לעצורים המואשמים בעבירות מין לא חל שינוי בעמדותיו, הוא ממשיך להרחיק את עצמו מהמעשים, אינו נוטל אחריות ואינו מגלה מודעות להתנהגותו הבעייתית; וכי קיימת רמת סיכון משמעותית לביצוע עבירות מין גם בעתיד באופן המקשה על המלצת חלופות ענישה.

16.סיכומו של דבר אפוא, אין מקום במקרה זה לסטות מן הכלל בדבר ריצוי מיידי של עונש המאסר. לצד האמור, בנסיבות העניין יש לקבוע את הערעור לשמיעה במועד מוקדם ככל הניתן, בכפוף לאילוצי היומן.

המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 2.6.2024 עד השעה 10:00 ביס"ר דקל או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 074-7831077 או 074-7831078. התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ימשיכו לחול עד להתייצבותו לתחילת ריצוי עונשו.