ע"פ 9162-23 ע"פ 9162-23

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' עטר) בת"פ 23280-07-21 אשר ניתן ביום 07.12.2023.

2.המבקש, קטין בעת ביצוע העבירות, הורשע, במסגרת הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה, לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן בעבירה של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין וזאת בשל מעורבותו בהתפרעות בכביש 6 באזור לקיה, אשר אירעה בשנת 2021, במהלך מבצע "שומר חומות".

3.לאחר הודאתו של המבקש בכתב האישום המתוקן, הודיעו הצדדים ביום 21.09.2023 כי הגיעו להסכמה חלקית לגבי גזר הדין כך "[ש]המאשימה תגביל עצמה לעתירה ל-24 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים אשר ביחס אליהם הצדדים יטענו על פי מיטב הבנתם". בטרם נגזר דינו של המבקש, הוגשו לעיני בית משפט קמא שלושה תסקירי שירות מבחן, אשר מהאחרון שבהם עולה "כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבור הנאשם [המבקש – ח' כ'] ו[שירות המבחן – ח' כ'] המליץ להרשיע את הנאשם, להטיל עליו מאסר על תנאי, צו מבחן, של"צ ופיצוי". על יסוד אלה, לצד טיעוני הצדדים לעונש, נגזר דינו של המבקש ביום 07.12.2023.

4.בגזר דינו, עמד בית משפט קמא, מחד גיסא, על חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, לרבות המניע הלאומני שעמד מאחוריהם, אך מאידך גיסא – הוטעם כי המבקש "[ש]השתתף באירוע נקודתי ויחיד" שאינו מהווה "התנהלות נמשכת".

5.בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, עמד בית משפט קמא על כך שהנאשם היה קטין, גם אם על סף בגירותו – בעת ביצוע העבירה, וכן זקף לזכותו את התרשמותו של שירות המבחן בתסקיר האחרון שהוגש בעניינו, לפיה המבקש הביע נכונות להשתתף בהליך טיפולי. על אף כל האמור, נקבע, בסופו של דבר, כי לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן; שכן, זו "אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי הענישה הנוספים המתחייבים בעניינו של הנאשם [המבקש – ח' כ'] בשים לב לחומרת העבירות ולחומרה הנלמדת מנסיבות ביצוען, כמו גם לחשיבות הרבה והגבוהה של שיקולי ההרתעה".

6.בהתחשב בכל האמור לעיל, נגזרו על המבקש 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור כל עבירה בה הורשע או עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין.

7.ביום 26.12.2023 הגיש המבקש, בעצמו, הודעת ערעור על גזר הדין, ועמה בקשה למינוי סנגור מטעם הסניגוריה הציבורית. בקשתו זו התקבלה בהחלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 04.01.2024, ונימוקי ערעור, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע הוגשו, בסופו של דבר, ביום 07.02.2024.

8.הטענה העיקרית העולה בנימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע מתמקדת באפשרות לשלב את המבקש בהליך שיקומי. כך, בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.02.2023, הוגשה לעיוני חוות דעת הממליצה לשלבו "בתכנית החומש בסנגוריה הציבורית מחוז דרום" (המעוגנת בהחלטת ממשלה מס' 1279 "תכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בגנב 2026-2022 ותיקון החלטות ממשלה" מיום 23.03.2022), ואשר על פי הנטען, הדבר יאפשר לממש את הפוטנציאל עליו עמד שירות המבחן בתסקיר האחרון שהוגש בעניינו. לצד זאת, הועלה חשש כי כניסתו של המבקש לריצוי המאסר באופן מידי – תאיין פוטנציאל שיקומי זה.

9.בדיון שהתקיים לפניי, בא כוח המשיבה עמד, מצדו, על חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, ועל כך שמדובר בערעור אך על גזר דינו של בית משפט קמא. כך, נטען, ממילא קשה להאמין שעונשו של המבקש "יפחת מעונש דו ספרתי [של חודשים – ח' כ'] מאחורי סורג ובריח".

דיון והכרעה

10.לאחר שמיעת טענות הצדדים, בשים לב לנסיבות העניין בכללותן ובראי הכללים שנקבעו בהלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241(2000) (להלן: הלכת שוורץ)) – מצאתי לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע, כמפורט להלן.

11.בבוחנו בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, שומה על בית המשפט ליתן דעתו למספר שיקולים הקשורים בנסיבות העניין – "וביניהם לחומרת העבירה שביצע ונסיבות ביצועה; סיכויי הערעור; עברו הפלילי; נסיבותיו האישיות; התנהלותו במהלך ההליכים שהתנהלו נגדו; ולשאלה האם הערעור תוקף את הכרעת הדין או את גזר הדין" (ע"פ 5399/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.07.2023) (להלן: עניין פלוני); ע"פ 7688/23 קוינגטון נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (12.12.2023)), הכול כפי שנקבע בהלכת שוורץ.

12.בענייננו, השיקול שמטה את הכף לעבר קבלת הבקשה הוא הפוטנציאל השיקומי של המבקש, כפי שהובע בתסקיר שירות המבחן השלישי והאחרון שהוגש בעניינו לבית משפט קמא (השוו: עניין פלוני, בפסקה 10). שהלוא, מבלי להפחית בחומרתם של המעשים שביצע המבקש – "כידוע, בעניינם של קטינים, אינטרס השיקום צריך להילקח בחשבון לאורך כל שלבי ההליך הפלילי, ואף עד ההכרעה בערעור" (ע"פ 5409/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.07.2023), והאסמכתאות שם). מקובלת עליי, אם כן, הטענה לפיה עצם כניסתו של המבקש למאסר – עלולה להקשות עד מאוד על מימוש תכלית השיקום בענייננו.

13.אציין, כי לא נעלמה מעיניי טענת בא כוח המשיבה לפיה חוות הדעת שהוגשה לעיוני במהלך הדיון לא עמדה בפני בית משפט קמא בעת שגזר את דינו של המבקש, ועל כן, יש לראות בה כבקשה להגשת ראיה חדשה בערעור. מבלי להביע עמדתי בעניין, מובן כי טענות המשיבה בעניין זה שמורות, ויתבררו במסגרת הדיון בערעורו של המבקש.

14.לצד זאת, מצאתי כאמור, כי יש בחוות דעת זו רק כדי לחזק, לפחות ברמה הנדרשת בשלב זה, את הפוטנציאל השיקומי של המבקש, כפי שהועלה כבר בתסקיר שירות המבחן האחרון שהוגש בעניינו. יובהר, אין בכך כדי להביע, ולו ברמיזה, כל עמדה ביחס לשאלה האם יש בחוות הדעת המוזכרת כדי להשפיע על סיכויי הערעור גופו.

15.סוף דבר: הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט קמא, וזאת עד להכרעה בערעורו של המבקש.