ע"פ 2365/07 אמיר דוד פרץ נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בביצוען של שלוש עבירות – גרימת מוות ברשלנות, נהיגה במצב העלול לסכן עוברי דרך ושולל את השליטה ברכב, וסטייה מנתיב נסיעה – עבירות לפי סעיפים 304 לחוק העונשין וסעיף 64 לפקודת התעבורה, וכן תקנות 26 ו-40(א) לתקנות התעבורה. בעקבות כך נדון המערער ל-9 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 6 שנים מיום שחרורו מהכלא.

הערעור מופנה כנגד העונש.

האירועים בגינם נקרא המערער לתת את הדין, התרחשו בתאריך 4.8.04, כאשר הוא שב מבילוי לילי בחוף ניצנים. הוא הסיע תחילה את אחד מחבריו לביתו, שם אכל והתרענן עד שחש כי הוא יכול להמשיך בנסיעה. אולם, נראה כי עייפותו גברה עליו, ובהגיעו לצומת שדה תימן בואכה באר-שבע, הוא החליט לסטות לצד הדרך כדי לנוח. ברם, בפועל סטתה המכונית שמאלה, פגעה בעמוד תאורה שהיה מוצב על שטח הפרדה, ונכנסה למסלול הנסיעה בכוון הנגדי. כתוצאה מכך חסמה מכוניתו של המערער את דרכו של רוכב אופנוע, וכתוצאה מהתנגשות כלי הרכב נגרם מותו של המנוח, איציק יצחקי ז"ל . רכבו של המערער הוסיף להתדרדר עד שפגע במעקה הבטיחות ונעצר.

המשיבה הוסיפה וטענה בכתב האישום, כי המערער חטא ברשלנות שמקורה בכך שהוא נהג במצב של עייפות, מאחר וביממה שקדמה לתאונה הוא ישן פרקי זמן קצרים בלבד.

בערעור שבפנינו נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהשית על המערער מכל אחד מטעמים אלה: ביום האירוע היה המערער קטין; בעקבות פגיעת המכונית באבן השפה ובתמרור הסמוך לה, נפתחו כריות האוויר ומרגע זה ואילך שוב לא היתה למערער שליטה על הנעשה; נהיגתו עד לאירוע היתה תקינה; המערער הוא חייל בשרות סדיר ומאסרו עלול לקטוע את השרות; הוא הודה בהזדמנות ראשונה ונטל אחריות למעשיו; המערער סובל מתגובה פוסט-טראומתית בעקבות התאונה; לא ניתן משקל ראוי להמלצת שרות המבחן להימנע מכליאת המערער. כן נטען, כי מאסרו של המערער אינו מתחייב מרמת הענישה הנוהגת.

אין בידינו לקבל את הערעור. אכן, רבות הן מעלותיו של המערער, אולם לצדן כמו גם לצדן של נסיבותיו המקלות, ניצבת בפנינו דמותו של הקורבן – אדם צעיר, סטודנט, שהיה בדרכו למבחן, כאשר רכבו של המערער פגע בו, וקיפד את פתיל חייו. זהו אובדן נורא שנגרם בעטיו של אדם צעיר, אמנם לא בכוונת מכוון, אולם עקב רשלנות ברמה גבוהה ביותר. מקרה זה, שאת האסון שהיה כרוך בו ניתן היה למנוע בנקל, הוא עדות מצמררת לתרומתו המכרעת של הגורם האנושי לקטל הנמשך בדרכים. אותם נהגים דוגמת המערער שבפנינו, לו רק הקפידו לקיים את מצוותם של דיני התעבורה, ולא רק להלכה אלא גם למעשה, יכלו למנוע את מותם של רבים ואת פציעתם של רבבות אחרים הנושאים על גופם את פגעי התאונות שנים רבות, לעתים עד ליומם האחרון עלי אדמות. לפיכך, וגם אם הלב דואב על כליאתו של המערער, דואב הוא שבעתיים על אובדן החיים שגרם, ומכאן מסקנתנו כי דינו של הערעור להדחות.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום כ"ה בתשרי התשס"ח (07.10.07), עד לשעה 11:00.