ע"פ 2383/16 קאעוד תמימי חמזה נ. מדינת ישראל

1.מונח בפנינו ערעור, על חומרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער לתקופה של שלושה חודשים ויום אחד. ברקע הדברים, הגשת כתב אישום נגד המערער בו הואשם בעבירת שוד. הוא זוכה מעבירת השוד והורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

2.העונש שהוטל על המערער אינו חמור על פני הדברים. אולם יש להעניק משקל לשני נימוקים נוספים: האחד, העבירה בוצעה בתחילת שנת 2010. השני, תחילה הופנה המערער לממונה על עבודות שירות מתוך מגמה שהעונש ירוצה בדרך זו. עקב בעיות אישיות, סבר הממונה כי המערער אינו מתאים לעבודות שירות. אכן, מהחומר שהוגש עולה כי המערער סובל מהפרעת אישיות. בנסיבות אלה סבורים אנו שמוטב להימנע משליחתו לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, גם מבחינת האינטרס הציבורי. תחת זאת, עונש המאסר המותנה יעמוד בתוקף, בנוסף לכך שהמערער יהיה תחת פיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה.

במהלך הדיון ביקש הסניגור הפסקה על מנת לשוחח עם מרשו. המערער הסכים לפיקוח, תוך מודעות להשלכות של הפרת תנאי הפיקוח. נראה לנו אפוא שיש לקבל את הערעור באופן הבא:

3.עונש המאסר בפועל שנגזר על מהערער – בטל. יתר המרכיבים, לרבות עונשי המאסר על תנאי והפיצוי – שעל פי הסניגור שולם זה מכבר – עדיין בתוקף. המערער יהיה תחת פיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה.