ע"פ 24/97 ג'סאן מסרואה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע, לאחר שמיעתן של ראיות, בנסיון לאנוס אשה שעבדה בפאב שבבעלותו, כאשר הציע להסיע אותה באחד מלילותיו של חודש אוקטובר 95.

בית המשפט קמא גזר למערער 12 שנות מאסר, מהן 10 שנים בפועל, ועל כך מלין בא כוחו מהטעמים הבאים:

א.העונש חורג לחומרה ויש בו פגיעה מעל לנדרש.

ב.המערער לוקה בבריאותו (ועל כך הוצג תיעוד רב).

ג.המערער עבר אירוע אינוס בכלא.

ד.הוא עשה נסיונות אובדניים.

במהלך הטיעון הוברר לנו עוד, כי המערער סובל מנחת זרועם של אסירים, ולאחרונה נגרמו לו כוויות קשות מהן התרשמנו במהלך הדיון. אך בכל אלה אין כדי להצדיק את קבלתו של הערעור.

למערער הרשעות קודמות רבות, וביניהן 2 עבירות מאותו תחום ממש (בעילה בכוח ונסיון לבעילה בכוח), שבגינן נשא בעונש מאסר ממושך (8 שנים). זאת ועוד, את העבירה הנוכחית ביצע המערער בהיותו אסיר ברשיון, ונדמה שלא דרושה ראיה נוספת כדי ללמד על מסוכנותו לציבור, ועל כך שהוא לא הפנים את הלקח הנדרש.

וכאן ראוי להוסיף, שמאז הוגש הערעור לבית משפט זה, הוגשו תסקירים של שירות המבחן וחוות דעת של מב"ן, ומאלה עולה כי יש במערער מסוכנות מינית גבוהה על רקע הפרעת אישיות והתנהגות.

במצב זה, אין לומר כי העונש שנגזר למערער מחמיר עמו; אדרבא, בית המשפט היה מצווה לתרום את תרומתו להגנת הציבור מפני מסוכנותו של המערער, במיוחד לנוכח העובדה שלא חל שיפור במצבו (החל להשתמש בסמים והפסיק שיחות עם העובדת הסוציאלית).

ענין אחר היא טענתו של המערער כי הוא סובל מפגיעות חוזרות של אסירים, ובא כוחו הוסיף וטען ששולחו אינו זוכה לטיפול רפואי נאות, אך לכל אלה יש למצוא פתרון על ידי הפניית התלונות לשלטונות הכלא, לאמור הם חייבים לוודא כי למערער תינתן הגנה ראויה, וגם יוענק לו טיפול רפואי בהתאם למצבו.

לצורך זה אנו מורים כי העתק מפסק דין זה יועבר לשב"ס, ותשומת הלב מופנית בו להמלצות הכלולות בתסקיר שירות המבחן מיום 14.5.00.

הערעור נדחה.