ע"פ 2431/11 אחמד אלטורי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערערים שבפנינו (להלן: אחמד ואנואר) הנם אחים, ובין משפחתם למשפחתו של חסן אלטורי (להלן: המתלונן) ניטש סכסוך. באחד הלילות של חודש יוני 2010 עשה חסן את דרכו ברכבו לעבר ביתו, כשלפתע חסמו אותו שני כלי רכב ומאחד מהם ירדו אחמד ואחר כשהם מצוידים במוטות ברזל. הם ניגשו לעבר רכבו של המתלונן, ואנואר שהגיע ממקום לא ידוע, הלם עם צינור ברזל על שמשת הרכב הקדמית וניפץ אותה. בהמשך תקף אנואר את חסן עצמו עם המוט שבידו, ולתקיפה הצטרפו אחמד ושותפו לאחר שגררו את המתלונן מחוץ לרכב. בסופה של אותה תקיפה עזבו המערערים את הזירה כשחסן נותר מוטל פצוע וחבול.

2.

המערערים הודו בכל אלה במהלך משפטם בפני בית המשפט המחוזי, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב. על כך דנה אותם הערכאה קמא ל-24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי, והם חויבו לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

3.

בנימוקי הערעור טענו המערערים, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמם תוך שהוא אינו מעניק משקל הולם לאלה: עברם הנקי מהרשעות קודמות, היותם נשואים ואבות לקטינים, וכן היותם אנשים נורמטיביים שעבדו לפרנסתם. עוד נטען, כי קרובי משפחתו של חסן ארבו למערערים, ובאמצעות כלי משחית שהחזיקו בידיהם הם חבלו בהם ודקרו אותם בצורה קשה, דבר שחייב את אשפוזם של המערערים לימים לא מעטים לצורך קבלתו של טיפול רפואי.

4.

אין בידנו לקבל את הערעור. המערערים חברו יחד כדי לבצע תקיפה של אדם תוך שימוש בצינורות ברזל, והם לא הרפו ממנו עד שנותר חבול ומדמם. מעשה זה מלמד על מסוכנותם של המערערים, שהרי הם בחרו לעשות דין לעצמם. מטבע הדברים, נכון לגנות בכל פה את החלטתם של בני המשפחה היריבה לגמול למערערים באותה דרך, אולם כדי לצמצם את ממדיהן של תופעות מסוג זה, נכון להעניש ביד קשה את כל החוטא בהן, גם אם הוא מוצא את עצמו ברבות הימים קורבן להתנהגות דומה. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.