ע"פ 2431/11 אחמד אלטורי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן שנתיים שנגזר על המבקשים בבית המשפט המחוזי מרכז ביום 20.3.2011 (כב' השופטת ו' מרוז), וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו לבית משפט זה המופנה כלפי גזר הדין.

1.

המבקשים אחמד אלטורי, יליד 1980, ואנואר אלטורי, יליד 1978, שהינם אחים (להלן, בהתאמה: המבקש 1 ו- המבקש 2 ; וביחד: המבקשים ), הורשעו על פי הודאתם בבית המשפט המחוזי מרכז בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות ובעבירה של חבלה במזיד. על פי כתב האישום המתוקן שבפרטיו הורשעו, נסע חסן אלטורי (להלן: המתלונן ) בלילה שבין יום 23.6.2010 ויום 24.6.2010, בשעה 24:00 או בסמוך לכך, ברכב מסוג סוברו ובעת שהיה סמוך לכניסת ביתו הגיחו שני כלי רכב ממקום לא ידוע וחסמו את דרכו משני העברים עד שנאלץ לעצור. המבקש 1 ואדם נוסף יצאו מהרכב שחסם את דרכו של המתלונן מלפנים וניגשו לעברו כשהם מצוידים במוטות ברזל. במקביל ניגש המבקש 2 ממקום שאינו ידוע במדויק לעבר רכבו של המתלונן והטיח את מוט הברזל שבו אחז בצדה השמאלי של שמשת הרכב הקדמית. כמו כן הכה המבקש 2 את המתלונן ברגליו באמצעות המוט. בהמשך משכו המבקשים והאדם הנוסף את המתלונן אל מחוץ לרכבו והכו אותו בכל חלקי גופו באמצעות המוטות שבידיהם, חרף הפצרותיו כי יפסיקו. בשלב מסוים חדלו ממעשיהם ועזבו את המקום. כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלונן פצע בראשו, פצעים מרובים מעל שוקי רגליו, שבר מרוסק של הפיבולה הדיסטלית ברגל ימין ושבר פטישון מידיאלי ברגל ימין, וכן רגישות ניכרת במקומות שונים בגפיו. המתלונן נזקק לגיבוס רגלו הימנית ונאלץ לנוע בעזרת קביים. האירוע המתואר לעיל התרחש, כך נקבע, על רקע סכסוך שניטש בין משפחתם של המבקשים ובין משפחתו של המתלונן, המתגוררת בשכנות בעיר לוד.

2.

ביום 27.2.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי מרכז את המבקשים, על פי הודאתם, בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של חבלה במזיד. גזר הדין בעניינם של המבקשים ניתן ביום 20.3.2011 ול פיו גזר עליהם בית המשפט שנתיים מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרם) ושנה מאסר על תנאי, וכן הורה כי סכום הפיצוי שהפקידו בסך 10,000 ש"ח יועבר לידי המתלונן. בגזר הדין עמד בית המשפט על ממדיה המדאיגים של האלימות כאמצעי לפתרון סכסוכים בחברה הישראלית ועל הצורך לשרשה באמצעות ענישה חמורה ומרתיעה. בית המשפט לא התעלם ממעשי התגמול שבוצעו לכאורה נגד המבקשים על-ידי קרוביו של המתלונן, אשר גרמו להם פגיעות חמורות בכל חלקי גופם. עם זאת, ציין בית המשפט כי המבקשים הם אלו אשר פתחו במאבק האלים ו"במעשיהם דרדרו את כדור השלג במדרון". עוד ציין בית המשפט כי הנזקים שנגרמו למבקשים כתוצאה ממאבק זה אין בהם כדי להפחית מחומרת מעשיהם. נהפוך הוא, כך הודגש, העובדה שהסכסוך האלים טרם בא אל סיומו מחזקת את המסקנה לפיה יש להשית על כל המעורבים עונשים חמורים ומרתיעים לבל ישנו המעשים. בית המשפט הוסיף והדגיש את חומרת מעשי המבקשים אשר תכננו ותזמנו את פעולתם, ארבו למתלונן והכוהו במוטות ברזל, וכל זאת על רקע סכסוך אשר מקומו להיפתר בבית המשפט. נוכח כל האמור קבע בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי המחייב מיגור נגע האלימות בענישה ראויה, על פני נסיבותיהם האישיות של המבקשים, אך בשקילת עונשם של המבקשים, כך צוין, הובאו בחשבון גם נזקיהם הכבדים, המחיר הכבד ששילמו בגופם וכן נסיבותיהם האישיות, הודייתם המיידית, החרטה שהביעו, עברם הנקי ומצבם הכלכלי הקשה.

במעמד מתן גזר הדין, ולבקשת המבקשים, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליהם עד ליום 18.4.2011.

3.

ביום 28.3.2011 הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה המופנה כנגד גזר הדין. בפתח ערעורם מדגישים המבקשים את נסיבותיהם האישיות ואת העובדה ששניהם נעדרי עבר פלילי כמו גם את היותם נשואים ואבות לילדים קטנים; את היותם אנשים נורמטיביים אשר סיימו 12 שנות לימוד ועמלו בזיעת אפם לפרנסת משפחותיהם; וכן את הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו בעקבות מעצרם ואשפוזם בבית החולים. עוד מציינים המבקשים בערעורם את העובדה שקיבלו אחריות מלאה על מעשיהם, הביעו צער על מעידתם הקשה ואף הפגינו נכונות לפצות את המתלונן בכך שהפקידו סכום משמעותי עבורו. המבקשים שבים ומדגישים את הסבל הרב שעבר עליהם כתוצאה ממעשיהם האכזריים של בני משפחת המתלונן, אשר תקפו אותם והסבו להם חבלות חמורות בגינן אושפזו ועברו ניתוחים מורכבים, ובעטיין הם סובלים עד היום מנכויות קשות. עוד מציינים המבקשים כי במהלך משפטם הם שהו במעצר במשך כחודשיים, ולמעלה מחצי שנה נוספת בתנאים מגבילים הרחק מביתם, אך הדבר לא קיבל לגישתם משקל ראוי לעניין העונש. לבסוף עומדים המבקשים על מקומה המרכזי של תורת הענישה האינדיבידואלית בשיטת המשפט הישראלית ועל הצורך להביא בחשבון את מכלול הנסיבות הנזכרות לעיל כשיקול משמעותי להקלה בעונשם. לגישתם, יש לבטל את עונש המאסר שהושת עליהם ולחלופין, יש להורות על ריצוי עונש המאסר שלא יעלה על שישה חודשים בדרך של עבודות שירות.

4.

בד בבד עם הערעור הגישו המבקשים את הבקשה שבכאן לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליהם וזאת עד להכרעה בערעור. בבקשתם מדגישים המבקשים את התנהגותם הטובה מאז שחרורם ממעצר וכן את העובדה שהתייצבו לכל הדיונים שהתקיימו בעניינם. נכון לעת הזו, כך צוין, הם משוחררים בתנאים מגבילים ובערבויות נכבדות ויציאתם מן הארץ מעוכבת. המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה, בציינה כי כל טענותיהם של המבקשים בערעורם (ובכלל זה תקיפתם על-ידי בני משפחתו של המתלונן והפגיעות הקשות אשר הוסבו להם) הובאו בחשבון במסגרת גזר דינו של בית משפט קמא, וזאת לצד השיקולים הרלוונטיים הנוספים. על כן, כך סבורה המשיבה, סיכויי הערעור אינם גבוהים ואינם מצדיקים היעתרות לבקשה. עוד מדגישה המשיבה כי נוכח משך המאסר שנגזר על המבקשים לא יגרם להם נזק בלתי הפיך אם יחלו לרצותו טרם שמיעת הערעור.

5.

דין הבקשה להידחות. מושכלות יסוד הם כי לצורך אכיפה ראויה ואפקטיבית של החוק יש לדאוג לכך שפרק הזמן בין מועד גזירת הדין ותחילת ריצוי העונש יהא מצומצם ככל הניתן. על כן, החלטה בדבר עיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על נאשם צריכה לסמוך עצמה על נסיבות מיוחדות שמשקלן המצטבר עולה על משקלו של האינטרס הציבורי המונח באכיפה אפקטיבית של החוק (ראו למשל: בש"פ 5176/07 שקיראת נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 15.7.2007)). לעניין זה על בית המשפט ליתן דעתו לחומרת העבירה ונסיבות ביצועה; לאורך תקופת המאסר; לטיב הערעור וסיכויי הצלחתו; לעברו הפלילי של המבקש ולהתנהגותו במהלך המשפט; וכן לנסיבותיו האישיות של המבקש ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) ).

למבקשים שבפניי אין עבר פלילי והם אף הצביעו בבקשתם על נסיבות אישיות אשר אינן פשוטות כלל ועיקר, בפרט בכל הנוגע לפעולת התגמול הקשה אותה ספגו, לכאורה, מידי בני משפחת המתלונן. יחד עם זאת, כפי שציינה בצדק המשיבה בתגובתה, בית המשפט המחוזי הביא את הדבר במניין שיקוליו עת גזר את עונשם של המבקשים. יתר על כן וכפי שהודגש בגזר הדין, עניין לנו בעבירת אלימות מתוכננת ומתוזמנת היטב שבוצעה על ידי המבקשים באכזריות, תוך שימוש בנשק קר ונוכח כל האמור דומה כי ניתן לומר, בכל הזהירות הנדרשת בשלב זה ובלא לקבוע מסמרות בדבר, כי הסיכויים להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית משפט קמא אינם מן הגבוהים. תקופת המאסר שהושתה על המבקשים אף היא אינה קצרה במיוחד ועל כן, אין לחשוש כי ירצו אותה בטרם יתאפשר להם לממש את זכות הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 24.4.2011 עד השעה 10:00 במזכירות בית משפט המחוזי מרכז.

מזכירות בית משפט זה תיתן דעתה לתקופת המאסר שנגזרה על המבקשים בקובעה את המועד לשמיעת הערעור.