ע"פ 2472/13 לואי אבו פארה נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי ) מתאריך 13.02.2013 ב-ת"פ 39807-03-12, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ויום אחד, מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע), ופסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 4 שנים.

2.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 16.03.2012 נהג המערער, אשר רישיון הנהיגה שלו נפסל בשנת 2006, ברכב מסוג פיאט (להלן: הרכב ) ברחוב בבית שמש, כאשר עובר לנסיעה עישן המערער סם מסוכן מסוג חשיש. בנסיבות אלה, נסעה אחר רכב המערער ניידת משטרה, וסימנה למערער לעצור. המערער לא ציית לסימון, וניסה להמלט מהניידת בנסיעה, תוך שהוא חוצה פס הפרדה רצוף וצמתים ב-"אור אדום", ותוך שהוא מסכן רכבים אחרים בכביש וגורם להם לסטות מנתיב נסיעתם. בהמשך לכך, איבד המערער שליטה על הרכב ופגע בתמרור, ואז ירד מן הרכב והחל בבריחה רגלית, עד אשר נעצר על ידי שוטר. בחיפוש שערך השוטר על המערער התגלה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג חשיש.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המערער בעבירות הבאות: מעשה פזיזות ורשלנות (עבירה לפי סעיף 338(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 , הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין), נהיגה בשכרות (עבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ), נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 ל פקודת התעבורה ), והחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי (עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש],

התשל"ג-1973 ).

3.

בתאריך 11.07.2012 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, לפיו כתב האישום שהוגש כנגד המערער יתוקן (כך שנוסחו יהיה כמפורט בפיסקה 2 שלעיל), ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ויופנה לתסקיר מטעם שירות המבחן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה ביחס לעונש. באותו מעמד הודה המערער בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו.

4.

בתאריך 22.11.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער. בגדרי התסקיר, פירט שירות המבחן את נסיבות חייו הקשות של המערער, לרבות היותו אב חד-הורי, אשר מטפל ומפרנס את בתו ואת הוריו. בסופו של התסקיר ציין שירות המבחן כי התרשמותו מן המערער היתה חיובית למדי, ולפיכך המליץ שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר בפועל, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

5.

בתאריך 25.11.2012, לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן, נערך דיון בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, ובו טענו הצדדים לעניין העונש. בסיום הדיון, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:

"מבלי שיהא בכך משום הבעת דעה לגבי העונש הראוי לנאשם [המערער כאן – ח"מ ], אני מורה לממונה על עבודות השירות להכין חוות דעת בעניינו".

בהתאם להחלטה הנ"ל, זימן הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה ) את המערער לראיון, אשר היה אמור להתקיים בתאריך 30.12.2012. המערער לא התייצב לראיון במועד הנ"ל.

בתאריך 07.01.2013 ביקש בא-כח המערער מבית המשפט המחוזי הנכבד להורות לממונה לזמן את המערער לראיון במועד חדש. לטענת בא-כח המערער, הוא עצמו אמנם קיבל את הזימון, אך בשל נסיבות אישיות לא הודיע על כך למערער, שמצידו לא התייצב לראיון מנסיבות שאינן באחריותו. בתאריך 08.01.2013 קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה, והורה לממונה לזמן את המערער לראיון במועד חדש, אשר נקבע לתאריך 06.02.2013. גם ראיון זה לא התקיים.

6.

בתאריך 07.02.2013 הגיש הממונה את חוות דעתו, ובגדרה ציין, בין היתר, כדלקמן:

"המועמד [המערער – ח"מ ] הוזמן לראיון מיון בשני מועדים שונים. הנ"ל לא התייצב ואף לא עדכן בדבר אי הגעתו... התרשמותי הינה כי מדובר במועמד חסר מוטיבציה להשתלב במסגרת זאת, אינו יוזם קשר, אינו מקבל מרות וסמכות החוק. לאור האמור, אין באפשרותי להמליץ על השמתו של המועמד במסגרת עבודות השירות".

7.

בדיון שהתקיים בתאריך 13.02.2013 טען בא-כח המערער כי הוא "מופתע", כלשונו, מתוכן חוות הדעת של הממונה, שכן משיחה שערך עם המערער התברר לו שהמערער אכן התייצב לראיון במועד ובמקום שנקבע, אך המערער מסר כי: "היתה בעיה ששלחו את כל מי שהיה שם הביתה". בהתאם, ביקש בא-כח המערער מבית המשפט המחוזי הנכבד ליתן למערער הזדמנות נוספת, שלישית במספר, להתייצב לראיון בפני הממונה.

בהחלטתו מאותו יום דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה, וקבע כדלקמן:

"אני סבורה כי יש לראות בחווה"ד של הממונה מיום 7.2.2013 סוף פסוק לענין נסיונות השיבוץ של הנאשם [המערער כאן – ח"מ ] בעבודות שירות, וגזר הדין יינתן על יסוד חוות הדעת השלילית שהונחה לפני בית המשפט".

8.

בתאריך 13.02.2013 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע תחילה, בהתאם לתיקון 113 ל חוק העונשין , כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שביצע המערער נע בין 5 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר, לצד פסילת רישיון נהיגה וקנס.

לאחר מכן, נדרש בית המשפט המחוזי הנכבד למכלול נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות לאמור בתסקיר שירות המבחן, וכן עמד על נסיבות ביצוע העבירות, בהן הורשע המערער. בהקשר לשאלת ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:

"מאחר שסברתי כי אין לחסום לפני הנאשם [המערער כאן – ח"מ ] את האפשרות לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, הוא הופנה לממונה על עבודות השירות לשם קבלת חוות דעת. דא עקא, הנאשם לא התייצב לראיון לאחר שניתנו לו שתי הזדמנויות לעשות כן. הממונה על עבודות השירות התרשם כי מדובר במועמד חסר מוטיבציה ולא המליץ על השמתו במסגרת עבודות שירות. בנסיבות אלה, יש לראות את הנאשם כמי שאינו מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות".

בסיום גזר הדין, ולאחר ששיקלל את מכלול הנתונים האמור, השית בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים, אשר פורטו בפיסקה 1 שלעיל.

9.

למען שלמות התמונה, נציין כי בתאריך 09.05.2013 עוכב ביצועו של עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, וזאת בהסכמת המשיבה.

עוד נציין, כי בתאריך 25.07.2013 הוגש בפנינו תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, ובו נאמר כי המערער מסר לקצין המבחן כי: "הוא יתקשה לעמוד בהתחייבות לביצוע עבודות שירות למשך 6 חודשים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פיזית על רקע מצבו הבריאותי, ועל כן הוא מעדיף לרצות את עונשו בתוך כותלי הכלא". בהקשר זה נוסיף כי לנוכח הערותינו במהלך הדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 29.07.2013, הודיע בא-כח המערער כי לאחר ששוחח עם מרשו והסביר לו את משמעות הדברים – הביע המערער את נכונותו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות.

טענות הצדדים

10.

טענתו המרכזית של המערער היא כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ולהורות לממונה לזמן את המערער לראיון נוסף, לצורך בחינת התאמתו לריצוי עונשו בדרך זו. לטענת המערער, יש במכלול נסיבותיו האישיות, ובמרכזן העובדה כי הוא "אדם נורמטיבי המגויס לפרנסת משפחתו ו[ל]גידול בתו בת החמש" – כדי להצדיק המנעות משליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח.

11.

בא-כח המשיבה מצידו טוען כי אין מקום להתערב בגזר הדין, שכן למערער ניתנו שתי הזדמנויות להתייצב לראיון בפני הממונה, אך הוא לא ניצל את שתיהן. כמו כן, לשיטת בא-כח המשיבה העונש שהושת על המערער הוא מתון יחסית, בהתחשב בנסיבות, ועל כן הוא איננו מקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.

12.

נציגת שירות המבחן, הגב' ברכה וייס, ציינה בדיון כי יתכן שעמדתו הראשונית של המערער, לפיה הוא מבקש לרצות את עונשו מאחורי סורג ובריח, נובעת מכך שבדרך זו תהיה לו אפשרות לנכות שליש מעונשו (בכפוף להחלטת הגורמים הרלבנטיים), בעוד אם ירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות, יהיה עליו לרצות את כל ששת החודשים במלואם. עוד ציינה גב' וייס כי יתכן שהמערער לא היה מודע לכך שבעת שהותו בכלא הוא לא יהיה זכאי לקבלת הבטחת הכנסה, בעוד במידה וירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות – יתכן והדבר יהיה אפשרי.

דיון והכרעה

13.

לאחר עיון במכלול החומר שהוגש לנו על ידי הצדדים, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו , כך שעונש המאסר בפועל שהושת על המערער יקוצר ביום אחד, ויומר לעבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מטעם הממונה. ההנמקה לכך תובא מיד בסמוך.

14.

מקריאת מכלול החלטותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, וכן מעיון בתסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער, עולה הרושם כי הכל סברו כי לנוכח נסיבותיו האישיות החריגות של המערער – וחרף חומרת העבירות שאותן ביצע – יש מקום להסתפק בעונש מאסר, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. הטעם לכך שבית המשפט המחוזי הנכבד גזר לבסוף על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח היה, כאמור, שהמערער לא התייצב לראיון אצל הממונה, וזאת בשני מועדים שונים, נתון אשר גרם לכך שהממונה קבע בחוות דעתו כי המערער איננו מתאים כנראה לביצוע עבודות שירות.

15.

אכן, כאשר מזומן נאשם לראיון אצל הממונה, לצורך בחינת התאמתו לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות, אך איננו מתייצב לראיון – הרי שככלל יש לראות בכך משום "ראיה" לכך שהנאשם איננו מגלה את המוטיבציה הדרושה לצורך התאמתו למסגרת של עבודות שירות, בכפוף לכך שאין בפי הנאשם הסבר סביר לאי-התייצבותו (ראו: רע"פ 1626/12 מלכה נ' מדינת ישראל (07.05.2012); רע"פ 6257/11 בדר נ' מדינת ישראל (27.10.2011)). במילים אחרות, כאשר נאשם איננו מתייצב לראיון, ואין לו הסבר סביר לכך – הרי שככלל אכן אין מקום ליתן לו הזדמנות נוספת, ובמצב דברים זה אין לנאשם אלא להלין על עצמו.

ברם, נראה כי יש טעם בטענת בא-כח המערער לפיה אין לזקוף לחובת המערער את אי-התייצבותו לראיון בתאריך 30.12.2012, שכן הדבר נבע מ-"תקלת תקשורת" בין המערער לבין בא-כחו. בא-כח המערער אף טען בפני בית המשפט המחוזי הנכבד כי המערער התייצב לראיון בתאריך 06.02.2013, במועד ובמקום שנקבע לו, אך הראיון לא התקיים בשל נסיבות שאינן תלויות במערער.

כאן המקום לציין, כי טענתו האחרונה של בא-כח המערער – בנוגע לסיבה לאי-קיום הראיון בתאריך 06.02.2013 – לא נסתרה. נראה, כי בשלב שבו הועלתה הטענה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, לאחר שכבר הוגשה חוות דעתו השלילית של הממונה, וכאשר חלפו למעלה מ-3 חודשים מהמועד שבו נשמעו הטיעונים לעונש – לא היה בית המשפט המחוזי הנכבד מוכן להמתין עוד ולכן החליט שלא ליתן למערער הזדמנות נוספת לקיום הראיון, וזאת מבלי שהובררו במלואן הסיבות לאי-קיום הראיון בתאריך 06.02.2013.

16.

לגישתנו, בכך החמיר בית המשפט המחוזי הנכבד עם המערער יתר על המידה. בנסיבות אלה, שבהן נראה כי יש בעקרון מקום להסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, וכאשר קיימת אי-בהירות בנוגע לסיבה שבעטיה לא התקיים הראיון בתאריך 06.02.2013 – היה מקום לאפשר למערער "ליהנות" מאותה אי-בהירות, ובהתאם להורות לממונה לזמנו – פעם נוספת (ואחרונה) – לראיון לצורך בדיקת התאמתו לעבודות שירות (ראו, בנסיבות דומות: עפ"ג 21199-08-12 אלוני נ' מדינת ישראל (30.01.2013); ע"פ (חי') 2670/07 אזרזר נ' מדינת ישראל (31.01.2008)).

17.

מן המקובץ לעיל עולה איפוא כי יש מקום לקבל את הערעור בנוגע לעונש המאסר בפועל, ובהתאם להפחית יום אחד מתקופת המאסר, ולהעמידה על שישה חודשים. עוד אנו שוקלים לקבוע כי תקופה זו תרוצה בדרך של עבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מטעם הממונה. לצורך כך, נבקש מן הממונה לזמן את המערער לראיון נוסף, וזאת לצורך בחינת התאמתו לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, ולהגיש את חוות דעתו בעניין עד לתאריך 29.09.2013. המערער מוזהר בזאת כי לא תנתן לו הזדמנות נוספת, וכי במידה ולא יתייצב לראיון במועד שיקבע, או במידה וחוות דעתו של הממונה תהיה שלילית – עונש המאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח.

18.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – הערעור מתקבל בחלקו , כאמור בפיסקה 17 שלעיל. שאר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד – יעמדו בעינם.