רע"פ 6257/11 מוחמד בדר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ג 39807-01-11, כבוד סגן הנשיאה צ' סגל והשופטים מ'' יועד הכהן ו- ב' גרינברגר ) מיום 6.7.2011, שבמסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 3068/09 מיום 5.1.2011 (כבוד השופט י' ברקלי ), באופן שהוטל על המבקש עונש מאסר בפועל של שישה חודשים ויום.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע, פירוק רכב וגניבה מרכב.

ביום 20.12.2009 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן והורה על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו. ביום 5.1.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן קנס בסך של 3,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט, בין היתר, לכך שהמבקש לא ביצע עבירה נוספת מאז ביצע את העבירות בהן הורשע, וכן לכך שמאז שעבר עבירות אלה ריצה עונש מאסר שהוטל עליו בתיק אחר.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור. בית המשפט ציין בפסק דינו כי החליט לשלוח את המבקש לראיון אצל הממונה על עבודות השירות. זאת, מבלי שחוות דעתו של הממונה תחייב את בית המשפט. אלא, שהמבקש לא התייצב בפני הממונה, כפי שהורה לו בית המשפט ולכן לא ניתן היה לקבל את חוות דעתו של הממונה באשר להתאמתו לביצוע עבודות שירות. כמו כן, התייחס בית המשפט לצורך בענישה מחמירה בעבירות של גניבה מכלי רכב, ענישה הכוללת רכיב של מאסר בפועל. בנוסף, התייחס בית המשפט גם אל נסיבותיו האישיות של המבקש אך קבע כי על אלו לסגת מפני האינטרס הציבורי. לפיכך, הטיל בית המשפט על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים ויום.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי יש להעניק לו רשות ערעור לנוכח הפער הניכר והחריג בין העונש שהוטל עליו בבית משפט השלום לבין העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, שלא התייצב לראיון אצל הממונה על עבודות השירות שכן שכח לעשות זאת וכי הוא הודה בטעותו והתנצל. לטענתו, שגה בית המשפט בכך שלא נתן לו הזדמנות נוספת להתייצב בפני הממונה. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שמיצה עמו את הדין, זאת בניגוד לכלל הקובע כי ערכאת הערעור לא תמצה את הדין עם הנאשם. עוד טוען המבקש, כי העונש שהוטל עליו בבית משפט השלום הוא עונש ראוי ההולם את מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, לא מתקיימת במקרה זה עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. זאת, בין היתר, כיוון שפער בענישה, כשלעצמו, אינו מצדיק דיון בפני ערכאה שלישית ומקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. בנוסף, טוענת המשיבה, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות שכן העונש שהוטל על המבקש הוא עונש הולם בנסיבות המקרה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)).

בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. אומנם, בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהוטל על המבקש על ידי בית משפט השלום. אך "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)) "אלא, בנסיבות חריגות בלבד, בהן הפער שבין העונש המוקדם לזה המאוחר אינו סביר, אפשר ותקום עילה להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת" (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006); רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.2.2009)).

במקרה שלפניי לא שוכנעתי כי הפער שבין העונשים לוקה בחוסר סבירות מהותי, המצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות. אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין, העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי הוא עונש ראוי בנסיבות העניין וכי לעניין האפשרות לריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות – אין למבקש להלין אלא על עצמו, שכן הוא לא הגיע לפגישה שנקבעה לו עם הממונה ללא כל הסבר המניח את הדעת.

סוף דבר הבקשה נדחית.

ההחלטה מיום 1.9.2011 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש – מבוטלת בזאת.

על המבקש להתייצב ביום 27.11.2011 לא יאוחר מהשעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו.