ע"פ 2494/05 עודה אבו קרון נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערער הובא לדין באשמת מכירתו של סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של כ-20 גרם, לסוכן משטרתי. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט להרשיעו בעבירות של החזקת סם מסוכן וסחר בו, ובעקבות כך נגזרו למערער 40 חודשי מאסר, 18 חודשי מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנה אחת מיום שחרורו מהכלא.

הערעור מופנה כנגד ההרשעה, ולחילופין, כנגד העונש.

2.שאלת זיהויו של המערער כמבצעה של העבירה, עמדה במרכז הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום שוכנע להעדיף את גרסת הסוכן, משום שזיהויו של המערער כמבצען של העבירות נתמך בשלושת אלה: ראשית, הצבעתו של הסוכן על המערער בפני שוטרים אחרים בעת ששהה במועדון בבאר-שבע, כאיש ממנו רכש את הסם; שנית, זיהויו במסגרת מסדר זיהוי חי; ושלישית, צילום שבוצע במכונית בה נעשתה העסקה (מוצג ת5א). ביחס לתצלום אחרון זה נקבע - וקביעה זו מקובלת עלינו בעקבות עיון בתצלום עצמו - כי נשקפת ממנו דמות המלמדת על דמיון עד כדי זהות בינה לבין המערער (לעניין זה ראה דברי בית המשפט המחוזי בעמ' 15 להכרעת הדין). אם תוסיף לכך את העובדה כי המפגש בין הסוכן למערער לא היה מקרי, וקדמו לביצוע העסקה מפגשים לא מעטים נוספים במקומות בהם נהג המערער לבלות, שוב אין ספק, כי לא הוכחה עילה כלשהי להתערבותנו בהכרעת דינו של בית משפט קמא, הואיל וגם אנו סבורים שלסוכן היתה הזדמנות נאותה להתרשם מדמותו של המערער וממראה פניו, ולשמר את כל אלה בזיכרונו.

מכאן דעתנו כי יש לדחות את הערעור כנגד ההרשעה, וכך היא אף השקפתנו ביחס לערעור כנגד העונש. אכן, המערער הוא אדם צעיר ונעדר הרשעות קודמות, אולם הצורך להלחם בנגע הסמים מחייב לנהוג ביד קשה בעבריינים מתחום זה, ולא הוכחו נסיבות כלשהן המצדיקות לחרוג מכלל זה בעניינו של המערער.

הערעור נדחה.