ע"פ 2497/01 אפרופו בע"מ נ. קפה קונוסר בע"מ

המבקשות מפעילות, באמצעות זכיינים, רשת בתי קפה ומסעדות תחת השם "אפרופו". המשיבות הן חלק מן הזכיינים. המבקשות עתרו לבית המשפט המחוזי לקבלת סעד הצהרתי, בדבר חובתן של המשיבות לרכוש מוצרים שונים מספקים מסוימים בלבד. במסגרת זו עתרו לקבלת סעדים זמניים, אשר ימנעו מהמשיבות, עד לבירור התביעה, להתקשר עם ספקים אחרים. בית המשפט דחה את בקשתן. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בית המשפט קמא לא השתכנע כי עניינן של התובענה העיקרית ושל הבקשה לסעדים זמניים הוא אכן שמירה על אחידותה של רשת המסעדות "אפרופו". הוא ציין, בין השאר, כי לגבי 88% מהרכישות אין המבקשות מתערבות בשיקול דעתם של הזכיינים בבחירת הספקים, וכי לא מצא צידוק להבחנה בין מוצרים אלה לבין המוצרים אשר לגביהם התבקשו הסעדים. נימוק נוסף לדחיית הבקשה היה כי, על פני הדברים, המדובר הוא בהגבל עסקי פסול. טעם מרכזי נוסף היה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות.

הלכה פסוקה היא, שאין בית-משפט זה מתערב בהחלטות על מתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים בהם קיים צידוק מיוחד לכך (רע"א 1045/98 חברת ארמון ההגמון נ' ח'ורי , תק-על 98(2) 41; רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , תק-על 97(2) 72). מרבית טענותיהן של המבקשות לפניי אינן מבססות צידוק כזה, ואף אינן משכנעות לגופן. רק הטענות לעניין מאזן הנוחות היו עשויות להקים עילה להתערבות, שכן, לדבריהן, הנזקים להם הן צפויות ללא הסעדים הזמניים "אינם נזקים כספיים גרידא, אלא נזקים המאיימים על המשך קיומה של רשת אפרופו, ואשר לא ניתנים לכל פיצוי כספי". לפיכך ביקשתי את תשובת המשיבות לעניין מאזן הנוחות בלבד. העיון בתשובתן הניח את דעתי, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. אף אני סבור כי אין יסוד לקבוע, שאי-מתן הסעדים הזמניים עשוי לפגוע בדרך משמעותית כלשהי באחידותה של הרשת או במוניטין שצברה. יצויין, בהקשר זה, כי שלושה מתוך ארבעת הספקים הספציפיים אשר המבקשות ביקשו מבית המשפט קמא לאסור על המשיבות לרכוש ממוצריהם, שימשו בעבר ספקים של רשת "אפרופו" עצמה - כולה או חלקה. עובדה זו, העולה מהתצהיר אשר צורף לתשובה, מצטרפת לעובדות אחרות אשר לכאורה הוסתרו על ידי המבקשות, כפי שציין גם בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית. המבקשות ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח.