ע"פ 2557/13 גאורגי לזר נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ר' לורך ) בת"פ 35387-03-11 מיום 2.4.2013, שהשית על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס.

הרקע הדרוש לעניין

1.

המערער הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירת שוד יחד עם אחר לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי המתואר בכתב האישום, המערער והנאשם 1 בכתב האישום (להלן: הנאשם הנוסף ) פגשו את המתלונן בעת שבילו בפאב. המערער והנאשם הנוסף גמרו אומר בליבם לשדוד את המתלונן, ולפיכך עקבו אחריו בדרכו לביתו. משהגיע המתלונן לפתח ביתו, הכה אותו הנאשם הנוסף, ואילו המערער סתם את פיו באמצעות ידו. הנאשם הנוסף הוציא מכיסו של המתלונן סכום של 190 ש"ח ומכשיר טלפון נייד. כתוצאה ממעשיהם, נגרמו למתלונן כאבים ביד ימין ופצע חתך מעל עין שמאל והוא נזקק לטיפול רפואי. המערער והנאשם הנוסף הורשעו אפוא בביצוע עבירה של שוד.

2.

ביום 2.4.2013 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המערער. על כף חובה ציין בית המשפט את חומרתה הרבה של עבירת השוד. כן עמד על חומרת נסיבות ביצוע העבירה, ובכלל זה העובדה כי מדובר באירוע אלים, שקדם לו תכנון, ואשר בוצע בצוותא נגד תייר, הנמצא בסביבה זרה ולא מוכרת, תוך ניצול חולשתו. עוד צוין כי בכל שלב באירוע, יכול היה מי מהנאשמים להפסיק את הפעילות ולהימנע מביצוע השוד, אך אף אחד מהם לא עשה כן. מנגד, בכף השיקולים לקולה, התחשב בית המשפט בכך שהמערער והנאשם הנוסף הודו כבר בחקירתם הראשונה במשטרה ובכך חסכו זמן שיפוטי, כמו-גם את העדת המתלונן, שחזר בינתיים לארצו. כמו-כן התייחס בית המשפט לעברם הנקי, לכך שלא ביצעו את השוד באמצעות כלי כגון סכין או אקדח ולנסיבותיהם האישיות. בית המשפט אבחן את הפסיקה שהגישו התביעה וההגנה בנימוק שהנסיבות במקרים אלה נבדלות - לחומרה ולקולה - מנסיבות המקרה דנן. באשר להבחנה בין חלקם של הנאשמים באירוע, נקבע כי הנאשם הנוסף היה דומיננטי יותר אך אין בהבדלים בין תרומתם של השניים כדי להצדיק שוני משמעותי לעניין העונש. לסיכום, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי משקלם המצטבר של השיקולים לחומרה מחייב הטלת עונש מאסר בפועל, ואולם יש בשיקולים לקולה ובעובדה כי מדובר במאסר ראשון כדי למתן את תקופת המאסר. על בסיס האמור, נדונו המערער והנאשם הנוסף לעונש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה של שוד במשך 3 שנים מיום שחרורו וקנס בסך 2,000 ש"ח או 7 ימי מאסר תמורתו.

מכאן הערעור שלפנינו.

3.

בא-כוח המערער מבקש להקל בעונשו "החמור מנשוא" של המערער. לטענתו, בית המשפט העניק את מלוא המשקל לשיקולי הגמול וההרתעה ולמדיניות הענישה הנוהגת בעבירת השוד, כאשר היה עליו להעדיף את שיקול השיקום. הוא טוען כי לא ניתן בגזר הדין משקל הולם, בין השאר, לעובדה כי המערער לקח אחריות למעשיו; הודה בביצוע העבירה כבר בחקירתו; ולהתרשמותו החיובית של שירות המבחן מכנות דבריו. הוא מטעים כי מדובר במעידה חד-פעמית שאינה משקפת את אורחות חייו והתנהלותו השגרתית של המערער. הוא מתאר את המערער כאדם נורמטיבי, העובד בחריצות למחייתו במשך תקופה ארוכה. כן ציין את המצוקה הכלכלית שהמערער ורעייתו נתונים בה. עוד לטענתו, לא ניתן משקל גם לחלוף הזמן ממועד ההרשעה ועד מתן גזר הדין. התמשכות ההליכים נעוצה לדבריו, בין היתר, בכך שבשעה שנשמעו הטיעונים לעונש, פורסם בשוגג גזר הדין, דבר שהוביל להעברת התיק למותב אחר. לבסוף, באשר להבחנה בינו לבין הנאשם הנוסף, נטען כי זו לא קיבלה ביטוי הולם בעונש שהושת על השניים. לדבריו, הגם שעסקינן בביצוע בצוותא, נטילת האחריות המלאה מצד המערער צריכה היתה להוביל להקלה משמעותית יותר בעונשו.

4.

באת-כוח המשיבה טוענת מנגד כי יש לדחות את הערעור באשר העונש שנגזר על המערער הולם בנסיבות העניין. היא מדגישה את התכנון הרב-שלבי שקדם למעשה העבירה, שעל חומרתה אין צורך להכביר במילים, כך גישתה. כמו-כן חזרה על הערת בית המשפט כי למערער היו הזדמנויות לחזור בו ולהימנע מביצוע העבירה, אך לא עשה כן. באשר להבחנה בין הנאשמים, היא טוענת כי זו טיבה של תכנית עבריינית שבוצעה בשלבים ובצוותא - כל אחד תורם את חלקו ואין לראות בכך משום טעם להקלה בעונש. בהתייחס להתמשכות ההליכים בבית המשפט המחוזי, טוענת באת-כוח המשיבה כי אכן אירעה תקלה שהביאה להארכת ההליך, אך לא בפרק זמן משמעותי. לדבריה, התמשכות ההליכים נעוצה גם בבקשות הארכה מטעם שירות המבחן, לצורך עריכת התסקירים בעניינו של המערער, ובבקשות דחייה מטעם ההגנה. לדעתה, גם שיקול זה אינו מצדיק להפחית מהעונש שנגזר.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינו בכתב הערעור ושמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. מצאנו כי המקרה הנוכחי נופל לגדר המקרים החריגים שבהם ראוי יהיה להתערב בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית.

6.

אין חולק כי עבירת השוד היא בין העבירות החמורות בספר החוקים ועל כך מעיד העונש הקבוע בצדה - 20 שנות מאסר. חומרתה נובעת הן מהפגיעה בקניינו של הפרט אשר נפל קורבן לה, והן מהמימד הפוגעני, האלים והמאיים שמאפיין עבירה זו.

על רקע זה נקבע בפסיקת בית משפט זה כי ככלל, כשעסקינן בעבירת השוד, תוענק הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, בעוד שנסיבותיו האישיות של הנאשם תיסוגנה. העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער - שנה ומחצה מאחורי סורג ובריח - משקף תפיסה זו, כמו-גם את הנסיבות המחמירות באירוע דנא: תכנון מוקדם של העבירה, ביצועה בצוותא והפעלת אלימות כלפי הקורבן, שהוא תייר הנמצא בסביבה לא מוכרת.

7.

יחד עם זאת, התרשמנו כי במקרה שלפנינו ישנם טעמים מוצקים המצדיקים להקל בעונש שנגזר על המערער ולהימנע ממיצוי הדין עימו. עד לביצוע העבירה דנן,

התנהל המערער בצורה נורמטיבית ותקינה. המערער, בן 34 בעת ביצוע העבירה, עלה ארצה מרומניה לפני כ-13 שנים, נשוי ואב לתינוקת. כל השנים עבד למחייתו לשביעות רצון מעסיקיו. בעברו לא דבק רבב וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. ממילא מדובר במאסר ראשון. המערער הודה במעשים בהזדמנות הראשונה, כבר בחקירתו במשטרה, ובכך גם חסך את עדותו של המתלונן, שהוא כאמור אזרח זר שאינו תושב הארץ. שירות המבחן התרשם כי המערער מתקשה להסביר את נסיבות האירוע, אך מודה במיוחס לו, מבין כי שגה ומבטא תחושה של בושה, חרטה ואי נוחות. המערער אף מסר לקצין המבחן כי הוא מעוניין להיפגש עם המתלונן ולבקש את סליחתו. בתחילה השתלב המערער בקבוצה טיפולית אך בהמשך נעדר מן הפגישות וניתק קשר עם שירות המבחן. בשל כך לא עלה בידי השירות להציג המלצה בעניינו. ואולם מהתסקיר המשלים שהוגש לעיוננו לפני הדיון בערעור עולה תמונה חיובית. דווח כי המערער החל בריצוי עונשו והוא עובד במהלך מאסרו. השתלבותו במסגרת המאסר טובה, תפקודו בעבודה תקין והוא תואר כשקט ומסוגר (עם זאת, צוין כי המערער אינו מעוניין להשתלב בקבוצה טיפולית בתחום האלימות, שכן אינו תופס עצמו כאדם אלים).

8.

לכך יש להוסיף כי למרות החומרה הנודעת לעבירת השוד וחרף הנסיבות המחמירות המצוינות מעלה, לא מדובר באירוע המצוי ברף העליון של החומרה. המערער גם לא היה הדומיננטי מבין השניים, השותף היה המוביל בכל השלבים של האירוע, כפי שבית המשפט קמא ציין, אך לא נתן לכך כל ביטוי בתוצאה. עוד יש לייחס משקל להתמשכות ההליכים בתיק הנוכחי. המערער הורשע על יסוד הודאתו כבר בחודש יולי 2011, אך גזר הדין ניתן רק בחודש אפריל 2013. אחת הסיבות להתמשכות ההליכים נעוצה בתקלה שאירעה בבית המשפט המחוזי, כאשר פורסמה בטעות טיוטת גזר הדין, אירוע שהוביל לביטול הטיוטה, החלפת המותב וחזרה על הטיעונים לעונש. גם לכך ייחסנו משקל מסוים בהחלטתנו להקל בעונשו של המערער.

9.

סיכומו של דבר, בשל כל הטעמים המפורטים לעיל ובנסיבות המיוחדות, כפי שפורטו, הגענו לידי מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער, כך שיעמוד על 12 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.