ע"פ 2577/12 חאג' חוסיין אלגאדם נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אחיטוב והשופטים דיסקין ובר יוסף) מיום 12.2.12 בת"פ 13685-01-11. עניינו של התיק – אלימות כנגד בת זוג.

רקע וטענות

ב.

המערער והמתלוננת הם פליטים מצ'אד, נשואים זה לזו כ-14 שנה ולהם שני ילדים. כתב האישום מתאר מסכת של אלימות קשה ואיומים מצד המערער כלפי המתלוננת, בכך שנהג להכותה, לאיים עליה ולהשליט עליה פחד ואימה. כנאמר בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, ביום 11.10.08 בהיותם בדירתם, תקף המערער את המתלוננת, בהיותה בהיריון, בכך שהיכה אותה בבטנה, בידה ובצווארה. בתאריך 12.6.09 בהיותם בדירתם כינה המערער את המתלוננת זונה וניסה להכותה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלה. המתלוננת הצליחה להתחמק מן המכה. בהמשך אחז המערער בה בכוח, הוציאה מן הדירה ונעל את הדלת. בהזדמנות אחרת איים המערער על המתלוננת בסכין כי יהרוג אותה. במועד אחר דחף המערער את המתלוננת במדרגות הבניין שבו התגוררו, כשהיא נושאת בזרועותיה את בנם. כתוצאה מן הדחיפה נפלה המתלוננת במדרגות ושברה את רגל ימין. ביום 30.4.10, במהלך ויכוח בין המתלוננת למערער, הרים המערער כסא בכוונה להשליכו על המתלוננת, כשהיא מחזיקה במנשא את בנם. בתגובה ברחה המתלוננת. המערער אמר לה כי אם אחיה לא היה בדירה, היה הוא רוצח אותה. בתאריך 27.12.10 בהיותם בחצר ביתם אסר המערער על המתלוננת לצאת מן הבית על מנת לקנות חלב, ואחז בה. המתלוננת התחמקה מאחיזתו וברחה לרחוב. כשחזרה לדירה הכה אותה המערער. בסמוך למתואר ברחה המתלוננת אל דירת שכנתה והמערער יצא אחריה, איים עליה באמצעות חגורת מכנסיו, ואמר לה כי ישחט אותה.

בגין אלה הורשע המערער על פי הודייתו בתקיפת בן זוג, בתקיפת בן משפחה, באיומים ובחבלה בנסיבות מחמירות. על המערער הוטלו 30 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי ו-10 חודשי מאסר על תנאי נוספים.

ג.

בגזרו את הדין נתן

בית המשפט המחוזי דעתו בין היתר לחומרה היתרה הנודעת לעבירות אלימות במשפחה. הוסף, כי כך במיוחד מקום שמעשי האלימות נעשו בנוכחות ילדיו של המערער, והפכו אותם ל"קרבנות משניים" לאלימות שהתרחשה בבית כתוצאה ממעשיו. למול זאת נתן בית המשפט דעתו לנסיבות חייו של המערער - היותו פליט בארץ זרה, עברו הנקי וכן שיתוף הפעולה מצידו. כן צוין, כי ניתן משקל לקולה לפער המשמעותי שבין כתב האישום המקורי והמתוקן.

ד.

בערעור נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לפער בין כתב האישום המקורי והמתוקן, לכך שמדובר במאסר ראשון, ולכך שעסקינן במי שמרצה מאסר בארץ זרה. גם בדיון טען בא כוח המערער בעיקר, כי לא ניתן די משקל לנסיבות לקולה, וכי הוסכם עם המשיבה על עונש בן שנה. בא כוח המשיבה טען מנגד, כי המעשים חמורים, וכי העונש אינו חורג מהמקובל. הודגש, כי מדובר בריבוי מעשים, ולא במעשה חד פעמי. עוד צוין, כי המשיבה הסכימה לעונש שריצה המערער עד פסק הדין בכפוף לעזיבת הארץ, והסכמה זו בעינה גם כיום, אך המערער הציג בפני גורמים מוסמכים את נכונותו לעזוב כמאולצת, ולכן לא מומש הדבר. הודגש, כי בתום תקופת המאסר ייפתח הליך מינהלי לגירוש המערער, כיון שאינו זכאי למקלט.

הכרעה

ה.

העבירות המיוחסות למערער חמורות:

"זהו גילוי נוסף של נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית בכלל, וביחסים בתוך המשפחה בפרט. חדשות לבקרים אנו מתבשרים על גבר נוסף שחבל בבת זוגו, ולא מעטים הם המקרים שהתקיפות הסתיימו במותה של הקרבן. את הרוח הרעה הזו יש לעקור מן השורש, ומקום שהסברה וחינוך לא עושים את שלהם, מצווה בית המשפט לתרום את תרומתו בדרך הענישה שינהיג" (ע"פ 618/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) (השופט א' א' לוי)).

המערער נהג במתלוננת בדרך של אלימות והשפלה קשות ואכזריות. המעשים מצטרפים למסכת ארוכה, תוך דפוס של התנהגות אלימה ותוקפנית. למול זאת נתן בית המשפט דעתו לעברו הנקי, למעמדו בארץ ולנסיבותיו האישיות. בנסיבות, העונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי שקול ומאוזן, ומבטא כראוי את מכלול נסיבות המקרה. לא ראינו מקום להתערב בו.

ו.

אין בידינו איפוא להיעתר לערעור.