ע"פ 618/06 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

המשיב, אזרח מרוקו, הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הדחה בחקירה, בידוי ראיות ואיומים – עבירות לפי סעיפים 329(א)(1), 245(ב), 238 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא תוארה מערכת יחסים קשה ועכורה בין המשיב לאשתו (להלן: המתלוננת). בני הזוג היו נשואים עד להגשת כתב האישום במשך 12 שנים, ובשלוש השנים האחרונות התגוררו בחדרים נפרדים בדירתם. יתרה מכך, בשנה האחרונה ניהלה המתלוננת קשר רומנטי עם גבר אחר, וביקשה לסיים את נישואיה עם המשיב, אולם הוא סרב לכך.

האירועים בהם עוסק כתב-האישום שהוגש לבית משפט קמא, התרחשו בתאריך 9.5.05. בשעה 17:30 לערך הגיעה המתלוננת כשהיא מוסעת על-ידי הגבר האחר לדירתה, והמשיב הבחין בכך. בעקבות זאת פרץ ויכוח בין בני הזוג, במהלכו עזבה המתלוננת את הדירה ומששבה אליה ביקשה המשיב לקיים עמו יחסי-מין, לטענתו, כמחווה של פרידה ותוך הכרזה שהוא עומד לשוב למרוקו. המתלוננת התנגדה לקיום היחסים, אולם המשיב הוביל אותה חרף מחאותיה לחדר השינה. נוכח הכוח שהחל המשיב להפעיל נגדה, הסכימה לבסוף המתלוננת לקיומם של יחסי-המין, אולם בכך לא הסתיימה מסכת סבלה באותו לילה. המשיב נטל סכין מטבח גדולה ודקר את המתלוננת בבטנה, ואת צעקותיה מנע על ידי חסימת פיה בידיו. בהמשך, הותיר המשיב את קורבנו מדממת במשך מספר שעות, וסרב להזעיק עבורה עזרה רפואית תוך שהוא אומר לה כי הוא ממתין למותה כדי שיוכל לבתר את הגופה. לבסוף, הסכים המערער להזעיק אמבולנס, אולם התנה זאת בכך שהמתלוננת תאמר לחוקרי המשטרה כי הותקפה על ידי שני אלמונים אשר פרצו לדירה בתורם אחר כסף. במקביל, השליך המשיב בדירה מתכולת הארונות, כדי לשוות למקום צורה של זירת שוד. בשעה 21:40 ולאחר ששוכנע כי המתלוננת לא תפליל אותו, דפק המשיב על דלתו של שכן וטען בפניו כי אשתו היתה קורבן לתקיפתם של עבריינים. בעקבות כך הוזמנה המשטרה וגורמי הרפואה, והמתלוננת הובהלה לבית חולים, שם נותחה.

במהלך משפטו התגונן המשיב באותה טענה שבדה מלבו וניסה לשים בפיה של המתלוננת, היינו, שכאשר שב לביתו בשעת לילה, מצא את המתלוננת מוטלת פצועה ומדממת. ברם, גרסה זו לא קנתה אחיזה בלבו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, שביכר על פניה את גרסתם של עדי התביעה. בעקבות הרשעת המשיב הוא נדון לשש שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.

המערערת סבורה כי העונש אותו גזרה הערכאה הדיונית נוטה לקולא ואינו הולם את חומרתן של העבירות, ולפיכך היא עותרת כי נחמיר בו. המשיב ביקשנו לדחות את הערעור.

מופלגת בחומרתה היא הפרשה שנגולה בפנינו בערעור זה. המערער שיחסיה של אשתו עם גבר אחר היו לצנינים בעיניו, ועמידתה על פרוק נישואיהם עוררה בו את חמתו, החליט להשיב לה כגמולה בהתעללות ממושכת, שהיתה עלולה להסתיים אף בתוצאה קשה יותר. הוא כפה על אשתו לקיים עמו יחסי מין, להם נדרשה להסכים כאשר היה ברור לה שאם לא תעשה כן יבצע הוא את זממו בכוח. אולם בכך לא בא על סיפוקו, והמשיך וחבל בקורבנו חבלה של ממש ומנע ממנה במשך שעות ארוכות טיפול רפואי לו היתה זקוקה כדי שמצבה לא יוחמר.

זהו גילוי נוסף של נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית בכלל, וביחסים בתוך המשפחה בפרט. חדשות לבקרים אנו מתבשרים על גבר נוסף שחבל בבת-זוגו, ולא מעטים הם המקרים שהתקיפות הסתיימו במותה של הקורבן. את הרוח הרעה הזו יש לעקור מן השורש, ומקום שהסברה וחינוך לא עושים את שלהם, מצווה בית המשפט לתרום את תרומתו בדרך הענישה שינהיג. כאמור, אנו סבורים כי מקרה זה קיצוני הוא בחומרתו, ועל אף נסיבותיו הלא-קלות של המערער, הגענו לכלל דעה כי אין בעונש שהושת עליו כדי להלום את מעשיו ולהרתיע את הרבים. אשר על כן, הערעור מתקבל, ואת תקופת המאסר בה ישא המערער בפועל אנו מעמידים על שמונה שנים. המאסר על-תנאי שנגזר בבית משפט קמא, נותר על כנו.