ע"פ 2589/12 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (בשבתו כבית משפט לנוער) (כב' השופט ד' רוזן ) מיום 18.3.2012 בת"פ 4250-10-10, בגדרו הושתו על המערער 5 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי.

1.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן בו הורשע המערער על פי הודאתו, בבוקרו של יום 28.9.2010, ברחוב בדרום העיר תל אביב, ניגש המערער, קטין יליד 1993, עם אדם אחר (להלן: האחר ) למתלוננת, הפילו אותה לארץ, היכו אותה, וגנבו מידיה ומתחת בגדיה סכום של 490 ₪. לאחר מכן, נמלטו המערער והאחר מהמקום בעזרתו של אדם נוסף. בגין מעשים אלו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של תקיפה בצוותא לשם גניבה לפי סעיף 381(א)(2)(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

התביעה הגיעה להסדר טיעון מקל לגבי שותפיו של המערער לעבירה, מאסר על תנאי של 5 חודשים של אחד השותפים (שהורשע בסיוע בגניבה בלבד) הוארך, ועל שותפו של המערער לעבירות התקיפה והגניבה נגזרו 300 שעות עבודות לתועלת הציבור; 6 חודשי מאסר על תנאי; וקנס בסך 5,000 ₪. התביעה דרשה להטיל מאסר בפועל על המערער, אך בית משפט קמא דחה את הדיון בעניינו ליום 4.1.2012 לשם בדיקת התאמתו לביצוע עבודות שירות. ביום 22.1.2012 הודיע הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה ) לבית המשפט כי נוכח חוות דעת מודיעיניות לא ניתן להמליץ על ריצוי עונשו של המערער בעבודות שירות. בית משפט קמא זימן את קצין המודיעין ואת הממונה מטעם עבודות השירות, ולאחר שעיין בחומר הסודי שהוצג בפניו, מצא כי יש יסוד לעמדת הממונה. לסופו של יום, השית בית המשפט על המערער 5 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי.

2.

כנגד גזר הדין נסב הערעור שבפנינו. בא כוח המערער טען, בין היתר, כי טעה בית משפט

קמא משלא נעתר לקבלת תסקיר משלים בעניינו של המערער; משהכביד את עונשו של המערער לעומת עונשם של שותפיו לעבירה; משלא נתן משקל לכך שבעת ביצוע העבירה המערער היה עדיין קטין – כבן 17; וכי היה על בית המשפט להורות לממונה לנסות ולשלב את המערער בעבודות שירות במקום בטוח בו יוכל לבצע עבודות שירות על אף המידע המודיעיני.

3.

דין הערעור להידחות. אכן, בית משפט

קמא בחר להקל עם שותפיו של המערער לעבירה, אך כפי שנאמר לא אחת בפסיקה, עקרון אחידות הענישה " אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים " ( ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (2) 441, 447 (2003)). אחידות הענישה אינה עקרון מתמטי, ולנסיבותיו האישיות של כל אחד מהשותפים עשוי להיות משקל לקולה או לחומרה לעומת שותפו (( ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)).; ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)).

נסיבותיו של המערער שונות מאלו של חבריו לעבירה. כנגד המערער מתנהלים כיום שלושה הליכים משפטיים שונים: ת.פ 12643-06-11 ב בית משפט השלום לנוער רמלה בגין עבירה של חבלה במזיד לרכב; ת.פ 37027-05-11 ב בית משפט

לנוער תל אביב בגין עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים והעלבת עובד ציבור; ות.פ 5513-10-11 ב בית משפט

השלום בפתח תקווה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא רישיון תקף. כאשר בגין העבירה האחרונה נמצא המערער כיום במעצר בית מלא.

גם תסקיר המבחן שהוגש ל בית משפט

קמא בעניינו של המערער הצביע על גורמי סיכון להמשך התנהגותו העבריינית של המערער, ולא בא בהמלצה בעניינו. בתסקיר המשלים מיום 27.6.12 נאמר בין היתר, כי המערער הפר את תנאי מעצר הבית בו הוא שוהה כעת; כי אינו לוקח אחריות על העבירה שביצע ומכחיש את המיוחס לו על אף הודאתו ב בית משפט קמא. נוכח כל זאת לא בא שירות המבחן, אף הפעם, בהמלצה בעניינו של המערער.

4.

תנאי מקדמי לכך שנאשם ירצה מאסר בעבודות שירות הוא קבלת חוות דעתו של הממונה, אשר רשאי לקבוע אי התאמתו של הנאשם מלכתחילה

לביצוע עבודות שירות, בין השאר, בהסתמך על חוות דעת מודיעינית, כאמור בסעיף 51ב(ב1)(1) לחוק הקובע כלהלן:

(ב1)

בחוות דעת הממונה יפורטו אלה:

(1)

התאמתו, אי-התאמתו או מגבלות על התאמתו של הנאשם לביצוע עונשו בעבודת שירות, נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות בנאשם עצמו, אם יישא הנאשם את עונש המאסר בעבודת שירות; קביעת אי-התאמתו או מגבלות על התאמתו של הנאשם תתבסס על חוות דעת שקיבל הממונה, אם ניתנה כזו, מקצין משטרה שהסמיך לכך ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, עובד שירות הביטחון הכללי שהסמיך לכך ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי או קצין בשירות בתי הסוהר שהסמיך לכך ראש חטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר, לפי העניין .

על פי סמכותנו לפי סעיף 51ב(ב4)(1) ו-(3) לחוק, עיינו במעמד צד אחד בחומר המודיעיני עליו נתבססה חוות דעת הממונה, ושוכנענו אף אנו כי לא ניתן לשבץ את המערער בעבודות שירות וכי אין מקום לחזור ולהורות לממונה לבחון אם קיימת אפשרות להעסיקו במקומות עבודה חלופיים או "בטוחים" כבקשת המערער.

לא למותר לציין כי נוכח התיקים התלויים ועומדים כיום נגד המערער, והעובדה כי הוא שוהה במעצר בית, ייתכן כי אף אם היה המערער נמצא מלכתחילה מתאים לעבודות שירות, היה הממונה רשאי להמליץ על הפקעת עבודות השירות גם מטעם זה, על פי סמכותו לפי סעיף 51ט(א)(5) בגין היותו של הנאשם "נתון במעצר או משוחרר בערובה בתנאים שאינם מאפשרים את התייצבותו להמשך ביצוע עבודת השירות" או בגין סעיף 51י(א2) שעניינו בנאשם שהוגש כנגדו "כתב אישום בשל עבירה אחרת לאחר שנגזר דינו לנשיאת המאסר בעבודת שירות" (להפקעת עבודות שירות וליחס בין הסמכות המינהלית של הממונה על עבודות השירות לבין הסמכות השיפוטית להפקיע עבודות שירות ראו בהרחבה בהחלטתה של השופטת פרוקצ'יה ב רע"ב 426/06 נאסר חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.3.2006)).

סופו של דבר, דין הערעור להידחות.