ע"פ 2633/14 מואייד אסעייד נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

המערער הורשע לפי הודאתו בעבירות "עוקץ" חמורות בהן הונה חברות מסחריות שונות תוך קבלת כספים במרמה וזיוף, וכן עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון וחוקי המס. "העוקץ" הגיע לכלל כ-2 מליון ₪ ועבירות המס אף הן למאות אלפים. הוא נדון בגזר דין מפורט לארבע וחצי שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 250,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתו, ופיצוי למתלוננים בסכום ההמחאות שלא נפרעו. הערעור מופנה בראש וראשונה נגד הקנס, שכן משמעו – כנטען – בהיעדר אפשרות לשלם, מאסר נוסף של 6 חודשים, מה גם שפיצוי ייגבה תחילה, לפי הדין. המערער לא שילם כל סכום בגדרי הפיצוי, וגם מחשבתנו כי תשלום נכבד בגדר זה, שכן רצוננו לסייע למתלוננים, יהוה עוגן לשינוי בקנס – לא נסתייעה, שכן אין המערער מבטיח כל תשלום. בע"פ 8458/11 שובל נ' מדינת ישראל (2013) נדרש בית משפט זה (השופט הנדל) לבעייתיות שבמבנה המשולש של עונש (מעבר למאסר בתיק עצמו) – פיצוי, קנס ומאסר חלף קנס; באותו עניין בוטל המאסר חלף קנס. אמנם איננו מתעלמים מכך, אך לא נראה לנו בנסיבות המקרה ולאחר שהוצע האמור, כי יש מקום לביטול הקנס או המאסר חלף קנס. לעת הזאת כל שניתן הוא להפנות את המערער למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, שבהתאם לסעיף 5ב לחוק לפיו הוא פועל ניתן לפרוס תשלומים (הדברים נעשים לאחר חקירת יכולת הולמת). בנתון לכך אין בידינו להיעתר לערעור.