ע"פ 2669/02 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.המערער הורשע על סמך הודייתו בעבירות מין במשפחה (מעשים מגונים) על פי סעיפים 351(ג)(2) + 348(ב) + 345(ב) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביצע המערער בבתו מעת שהיתה בכתה ג' ובמשך 3 שנים מעשים מגונים שכללו שורה ארוכה של מגעים בעלי אופי מיני בכל חלקי גופה, לרבות חיכוך איבר מינו באיבר מינה של הילדה לאחר שהפשיטה מבגדיה.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר של 12 שנים לריצוי בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסכום של 40,000 ₪.

2.המערער קובל בפנינו על חומרתו של העונש. הוא טוען מפי בא כוחו כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעובדה כי הודה בעבירות וייתר בכך את עדותה של בתו במשפט, על כל ההשלכות הקשות שיש לכך על שלומה ומצבה הנפשי. כן הדגיש את עברו נקי וכי בתסקיר קצין המבחן אין אינדיקציה לקו מסוכנות בהתנהגותו של המערער. עוד טען כי עונשו חמור בהתייחס לרף הענישה המקובל בעבירות בהן הורשע, וכי ראוי להקל עמו כדי לאפשר לו לצאת מן הכלא בגיל שבו עדין יוכל לפתוח פתח חדש לחיים אחרים. בא כוח המערער ביקש לתמוך ערעורו בחוות דעת קרימינולוגית קלינית מטעמו, אשר, לטעמו, עשויה להיות למסקנותיה השלכה חשובה על ההערכה המחודשת של העונש. ייאמר כבר עתה כי לא ראינו לקבל חוות דעת נוספת בשלב זה וזאת נוכח העובדה כי במסגרת שירות בתי הסוהר פועל שירות מקצועי כנדרש לצורך חיווי דעה בענין הנדון ועמדתו מובאת באמצעות שירות המבחן ואף הובאה במקרה זה. שנית, יש קושי בקבלת חוות דעת בשלב זה של ההליך מקום שמסקנותיה אינן ניתנות לבחינה על דרך חקירת מי שערך אותה.

3.נתנו דעתנו למכלול נסיבות ההרשעה והענישה כפי שעלו מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובאנו לכלל דעה כי אף שהעונש שנגזר על המערער אינו קל, חומרתו הולמת את חומרתם המופלגת של המעשים בהם הורשע ולפיכך אין להתערב כדי להקל בו.

המערער נהג בבתו הקטנה, בעת היותה רכה בשנים, בדרך שיש בה כדי לפגוע בגופה ובנפשה לאורך שנים רבות. הוא הפך אותה באורח מתמשך לקרבן למעשיו המיניים, תוך התעלמות מוחלטת מהנזק העמוק שיש בכך לשלומה, לבריאותה הנפשית ולהתפתחותה כאדם וכאשה. הוא ניצל את מרותו כאב ואת תלותה ואימונה המלא בו כדי לנצלה לסיפוק מאוויו. הוא סטה בכך סטייה קשה ועמוקה מנורמת ההתנהגות הנדרשת מאדם לאדם, ממבוגר כלפי ילד, ובודאי מאב כלפי בת. הנזק הכבד שנגרם לילדה מצא את ביטויו במשפט ותואר בהרחבה בפסק דינה של הערכאה הדיונית, בין היתר, על דרך הבאת דברים שכתבה ביומנה אל חוויותיה הנוראות. למקרא הדברים אין אלא להתרשם מעומקה של הפגיעה המהולה, כדרך הטבע, ברגשות מעורבים של קשר אהבה וכמיהה לאב ועל רקע קשר מורכב זה נעשו המעשים האסורים שחומרתם רבה ביותר.

4.ראוי להוסיף כי למערער אין עבר פלילי קודם. תסקיר המבחן מעלה כי אף שהודה במשפט, אין הוא מכיר במלוא חומרת מעשיו ונוקט גישה של מיזעור ערכם השלילי. הוא איננו מגלה מודעות להיבטים המוסריים הנילווים לעבירות, ולא הראה יחס של רגישות ומעורבות בסבלה של בתו. לאור זאת, ובאופן חריג, לא רק ששירות המבחן נמנע במקרה זה ממתן המלצה טיפולית, הוא אף המליץ באורח פוזיטיבי על גזירת עונש שיהיה בו מימד של הרתעה משמעותית. בתסקיר משלים שהוגש בימים אלה לא תואר מנקודת מבטו של שירות המבחן שינוי אמיתי בהתייחסותו של המערער למעשים נשוא הליך זה.

5.בנסיבות אלה, ונוכח משקלם המצטבר של הטעמים לחומרה, איננו רואות הצדקה להקל בעונש שנגזר. המערער ישא בעונשו הכבד על מעשיו הקשים ועל הנזק הרב שגרם לילדתו, שהיא בשר מבשרו.

הערעור נדחה.