ע"פ 2693/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בשעת צהריים של אחד מימיו של חודש ספטמבר 2007, הגיע קטין יליד חודש יולי 1995 (להלן: הקטין) כדי להתקלח ולטבול במקווה. בשלב כלשהו נטל המערער סבון ושפשף את איבר מינו של הקטין, ובהמשך, באמתלה שהוא משפשף את גבו של הקטין, חיכך המערער את איבר מינו באזור פי הטבעת של קורבנו. בתום כל אלה הציע המערער לקטין 100 ש"ח וביקש ממנו שלא יספר על מעשיו לאיש.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בשתי עבירות של מעשה מגונה – האחת לפי סעיף 348(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, והאחרת לפי סעיף 348(ב) בשילוב עם סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1). בהמשך, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדון המערער ל-30 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטין בסכום של 20,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת העונש. נטען כי המערער הביע חרטה; קיבל אחריות למעשיו; מסוכנתו הוגדרה על ידי הגורמים המקצועיים כבינונית-נמוכה; הוא הביע נכונות להסתייע בגורמי הטיפול ואף הסתייע בפועל כאשר השתלב בקבוצה ייעודית לעברייני מין; עברו נקי מהרשעות קודמות והוא נקלע למצוקה נפשית בעקבות חשיפת הפרשה וההרשעה.

אף שבא-כוח המערער עשה את כל אשר לאל-ידו כדי לשכנענו להקל בעונשו של שולחו, בסופו של יום הגענו למסקנה כי אין בעונש דבר המצדיק את התערבותנו. המערער, בן 60, נשוי, אב לילדים וסבא לנכדים, המנהל אורח חיים דתי, חטא במעשים קשים להם נודעת חומרה יתרה. במקום ציבורי הוא כפה את עצמו על ילד שבטרם בגר וכבר מצא את עצמו קורבן לסטייתו של מי שלא יכול היה לרסן את יצרו. למרבה הדאבה, תופעה מן הסוג שנדונה בערעור זה שוב אינה נדירה במקומותינו, ומאחר והתפקיד להגן על קטינים וחסרי ישע מוטל גם על בית המשפט, שוב אין מנוס מגזירתם של עונשי מאסר קשים וכואבים כמטרה להרתיע את הרבים.

מסקנה זו נכונה ביתר שאת בעניינו של המערער, מאחר ועיון בתסקירו האחרון של שרות המבחן מעלה ספק אם הוא הפנים את הפסול שבמעשיו, במיוחד נוכח סירובו להירתם לתהליך טיפולי כדי לקדם את הסכנה שהוא יחזור ויבצע מעשים דומים לאחר שחרורו מן הכלא.

נוכח האמור, הערעור נדחה.