ע"פ 2707/12 קלמרו אברהם נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס שהוטל על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופט א' שהם) מיום 20.2.2012 עד לשחרורו של המבקש מן המאסר שנגזר עליו או עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין.

1.

נגד המבקש וחמישה אחרים הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות של זיוף ומרמה ועבירות מס בשנים 2000-1999. בהכרעת דינו מיום 13.9.2011 זיכה בית המשפט את המבקש ממרבית העבירות שיוחסו לו והרשיע אותו בריבוי עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע ובחלק מעבירות הזיוף והעלמת המס שבהן הואשם. בעקבות זאת גזר עליו בית המשפט ביום 20.2.2012 שלושים חודשי מאסר בפועל, שלושים חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים וקנס בסך 250 אלף ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו לתשלום בתוך שנה מיום מתן גזר הדין. בגזר דינו ציין בית המשפט לעניינם של כלל הנאשמים את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד להכרעת הדין (כ-12 שנים), את חומרת העבירות ופגיעתן בכלל הציבור ואת טענות הנאשמים כנגד הטלת קנס כספי במסגרת העונש נוכח מצבם הכלכלי. בהקשר זה קבע בית המשפט כי יש מקום להתחשב במצבו הכלכלי של נאשם בעת הטלת הקנס אך אין להימנע לחלוטין מהטלת קנסות נוכח התמריץ הכלכלי העומד בבסיס העבירות דנן. בעניינו הפרטני של המבקש דחה בית המשפט את טענתו כי "נגרר" אחר נאשם 1, בקובעו כי שיתף עצמו ביודעין וברצון בפעילות העבריינית. בין השיקולים לקולא בעניינו מנה בית המשפט את ההידרדרות במצבו האישי והמשפחתי ואת קריסתו הכלכלית, כמו גם את התמשכות ההליכים בפרשה. עם זאת בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן בעניינו, לדחות את מתן גזר הדין על מנת לבחון את האפשרות לשלבו בהליך טיפולי, בקובעו כי לא ניתן להתרשם שהמבקש מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומבין את חומרתם, וכי אין הצדקה במקרה זה לדחיית גזר הדין או להימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל.

2.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. ביום 18.5.2013 נדחתה בקשתו (כב' השופט נ' סולברג) אך ניתנה לו תקופת התארגנות עד ליום 17.6.2012, אז החל לרצות את עונשו. בפניי עתה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע רכיב הקנס בגזר הדין עד לשחרורו ממאסר או עד להכרעה בערעורו בה טוען המבקש כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי הוא אינו יכול לעמוד בתשלום הקנס. כך טוען המבקש כי מאז הוגש כתב האישום נגדו הוא התקשה לעבוד, היה נתון ללחצים כלכליים ולתביעות כספיות שבעטיין נקלע לחובות ואיבד את רכושו. לטענתו כספי הפנסיה שלו וכן מגרש חקלאי בבעלותו עוקלו על ידי נושיו והוא הפך חייב מוגבל באמצעים. לדבריו החובות בתביעות שהוגשו נגדו מסתכמים בלמעלה מחמישה מיליון ש"ח, והם כוללים בין היתר דמי מזונות לילדיו החיים עם גרושתו. עוד הוא טוען כי כאסיר אין באפשרותו לשלם את הקנס שנגזר עליו, אף לא באמצעות גיוס הלוואות מחברים וקרובים, והוא מוסיף וטוען כי הוא עובד ומשתתף הליכים טיפוליים במסגרת מאסרו. לבסוף טוען המבקש בהפנותו להודעת הערעור כי הוא אינו אחראי למעשים שהורשע בהם וכי נפל קורבן לניצול ותרמית מצד נאשם 1 בפרשה.

המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה הן משום שלטענתה דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בהחלטת בית משפט זה מיום 18.5.2012 כללה את כל רכיבי גזר הדין ואין מקום לדון פעם נוספת בבקשה לעיכוב ביצועו, הן משום שלשיטתה אין הצדקה לחרוג בנסיבות העניין מן ההלכה הפסוקה לפיה אין מעכבים ביצועו של עונש קנס, בהיותו הפיך. המשיבה מוסיפה וטוענת בעניין זה כי ניתנה למבקש שנה תמימה להיערך לתשלום הקנס וכי המבקש טרם שילם ולו חלק מן הסכום, וכן כי אין להניח שמצבו הכלכלי של המבקש ישתנה בקרוב.

3.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי בית המשפט אינו מעכב ביצוע של תשלום קנס בשל ערעור שהוגש שכן בניגוד לעונש מאסר רכיב הקנס בענישה אין בו, ככלל, כדי לגרום נזק בלתי הפיך למבקש והוא יוכל להיפרע מהמדינה את השבתו אם יתקבל הערעור (ראו ע"פ 10861/07 ממן נ' מדינת ישראל (29.6.2008); ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל (26.11.2003)) . טענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי הקשה אינן מצדיקות סטיה מהלכה זו. למעלה מן הצורך ומבלי שהדבר ייחשב כהבעת עמדה כלשהי לגופם של דברים, אציין כי יש באפשרותו של המבקש לפנות למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ולהעלות שם את טענותיו אלה במסגרת בקשה לדחיית התשלום או פריסתו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.