פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 2744/09 מיכאל בובריק נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור על חומרת העונש בעבירות אלימות כלפי בת זוגערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על גזר דינו של מערער שהורשע בתקיפת אשתו ובחבלה בנסיבות מחמירות, שגרמה לה לשברים ולנקעים. נקבע כי קיים סיכון להישנות האלימות, לנוכח סירובו לטיפול ושתייתו החוזרת, ולכן לא נמצאה עילה להקלה בעונש.

העובדות

המערער הורשע בתקיפת אשתו בשכרות, שבמהלכה הפילה על הארץ ובעט בה, וגרם לה שברים, נקעים וחבלות. המתלוננת שכבה במיטתה כ-8 ימים עד שהזעיקה עזרה. לאחר הגשת הערעור הופנה המערער להליך גמילה, אך תסקיר משלים העלה כי הוא שותה אלכוהול מחוץ למוסד הטיפולי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בעונש המאסר של 18 חודשים שנגזר על המערער בעבירות תקיפה וחבלה בנסיבות מחמירות כלפי אשתו?
  2. 2.האם יש מקום לעיכוב ביצוע העונש או לשינוי העונש לאור הליך הגמילה מאלכוהול?

הלכות

  1. 1

    בשל סיכון ממשי להישנות האלימות כלפי המתלוננת, לאור סירוב המערער לטיפול ושתייה חוזרת, אין מקום להקל בעונש.

    ״הובעה הדעה כי קיים סיכון שהמערער ישוב ויתקוף את אשתו, ובנסיבות אלו לא ראינו מקום או עילה לשנות מן העונש.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תקיפה הגורמת חבלה של ממש
  • חבלה בנסיבות מחמירות
  • עיכוב ביצוע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

2744/09

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופטת א' חיות

המערער:

מיכאל בובריק

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט

המחוזי בבאר-שבע, מיום 19.2.09, בת.פ. 8074/08, שניתן על ידי כבוד השופטת חנה

סלוטקי

תאריך הישיבה:

כ"ז בכסלו התש"ע

(14.12.09)

בשם המערער:

עו"ד בונדר נועם

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:

עו"ד יאיר חמודות

גב' ברכה וייס

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערער בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וחבלה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 380+382(ג) ו-335+333(א1) לחוק העונשין. בכתב האישום בעובדותיו הודה המערער נאמר, כי במועדים אחדים בחודש אפריל 2008 תקף המערער את אשתו (להלן: המתלוננת). באחד הימים שתה המערער משקה משכר, ומשניסתה המתלוננת להרחיק ממנו את הבקבוק, הוא תקף אותה, הפילה על הארץ ובעט בה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת שטף דם תת עורי בלחי, המטומה בחזה ימין, נפיחות ביד ימין, נקע קדמי של ראש הזרוע ושברים בזרוע ובאחת הצלעות. ועוד ראוי להדגיש, כי במשך 8 ימים שכבה המתלוננת במיטתה ללא יכולת לזוז, ורק משיצא המערער מהדירה בתאריך 12.10.08 היא הזעיקה עזרה. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-18 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. הערעור מופנה כנגד העונש.

2.

המערער, אדם בגיל מתקדם (בן 74), עלה לישראל לפני שנים לא רבות ונראה כי הוא לוקה בנטייה מוגברת לטיפה המרה. משהוצע לו על ידי שרות המבחן להשתלב בתהליך טיפולי כדי להיגמל מאותה התמכרות, הוא סרב. יתרה מכך, ניכר היה בו שהוא אינו נוטל אחרית מלאה למעשיו, וספק אם הפנים את חומרתם.

גזר הדין ניתן בבית המשפט קמא ביום 19.1.09, ומשהוגש ערעור לבית משפט זה צורפה אליו בקשה לעיכוב ביצוע העונש. בשלב זה שינה המערער את דעתו, והביע נכונות להשתלב בתהליך גמילה. בהחלטה מיום י"א בניסן התשס"ט (5.4.09) הורה כבוד השופט ח' מלצר על שילובו של המערער בהליך גמילה במרכז "רנסנס" בבת-ים, ולאחר 45 ימים הוא נצטווה לשהות במעצר בית בבית אבות בנהריה. מתסקיר שהוגש לבית המשפט בחודש יולי 2007 עלה, כי המערער סיים את שלב הגמילה הפיסית, אולם סרב להמשיך להוסטל או לקהילה טיפולית, תוך שהוא טוען שאינו זקוק לכך. ברם, מהתסקיר עלה עוד, כי מדי ערב יוצא המערער מבית האבות בו הוא שוהה וחוזר לאחר ששתה אלכוהול.

מאחר והמערער הכחיש עניין אחרון זה, ביקשנו משרות המבחן להגיש תסקיר משלים, ומשזה הונח בפנינו בחודש חשוון התש"ע (אוקטובר 2009), הצטיירה ממנו תמונה דומה לקודמתה. לפיכך הובעה הדעה כי קיים סיכון שהמערער ישוב ויתקוף את אשתו, ובנסיבות אלו לא ראינו מקום או עילה לשנות מן העונש.

אי-לכך, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום ו' בטבת התש"ע (27.12.09), עד לשעה 10:00.

ניתן היום, כ"ח בכסלו התש"ע (15.12.09).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בשל סיכון ממשי להישנות האלימות כלפי המתלוננת, לאור סירוב המערער לטיפול ושתייה חוזרת, אין מקום להקל בעונש.