ע"פ 2744/09 מיכאל בובריק נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מתאריך 19.2.09 במסגרת ת"פ 8074/08 (כב' השופטת: ח' סלוטקי ), בגדרו הושת על המבקש עונש מאסר בן 18 חודשי מאסר בפועל וכן הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים עבירות אלימות מסוג פשע.

העובדות הצריכות לעניין

2.

במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, המבקש והמתלוננת היו נשואים והתגוררו יחד בדירתם בעיר דימונה (להלן גם – הדירה ). בחודש ינואר 2008, או בסמוך לכך, המבקש תקף את המתלוננת בכך שהכה אותה בראשה וגרם לה סימנים אדומים בראשה. במועד מאוחר יותר, בתאריך 4.4.08 שתה המבקש משקה אלכוהולי בדירה. המתלוננת ניסתה ליטול מהמבקש את בקבוק המשקה כדי להחביאו והמבקש תקף את המתלוננת בכך שדחף אותה, עד שנחבטה בברכה הימנית ונפלה על הרצפה. המתלוננת ניסתה להימלט מהמבקש, אך הוא רדף אחריה ותקף אותה שוב, בכך שדחפה עד שנפלה על הרצפה. לאחר מכן, המבקש בעט בה, על-אף שהמתלוננת זעקה מכאבים. כתוצאה ממעשי המבקש נגרמו למתלוננת חבלות שונות ובין השאר, שטף דם תת-עור בלחיה, נפיחות ביד, שבר בצלע, שבר ניתוק בזרוע ופגיעות נוספות וכתוצאה מכך שכבה המתלוננת בבית ולא הצליחה לזוז ממקומה. רק בתאריך 12.4.08, לאחר שהמבקש יצא מהבית, המתלוננת הזעיקה עזרה, קיבלה טיפול ראשוני והובהלה לבית חולים.

3.

המבקש הורשע לפי הודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 380 + סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977

(להלן: החוק ) ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 333 + סעיף 335(א1) לחוק.

4.

בתאריך 19.2.09 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המבקש והשית עליו את העונשים האמורים לעיל. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען הן חמורות. בית המשפט הנכבד קמא ציין אמנם כי מהתסקיר עולה כי המתלוננת מעוניינת להמשיך לחיות עם המבקש, אך נראה כי היא עדיין חשה פחד מפניו. בנוסף שקל בית המשפט הנכבד קמא את העובדה כי למרות שהמתלוננת ניסתה לסייע למבקש וביקשה ממנו לעבור הליך גמילה מאלכוהול, המבקש סירב עד כה לעשות כן. כנסיבות לקולא, שקל בית המשפט הנכבד קמא את גילו (בן 73) ונסיבות חייו הקשות של המבקש, כפי שאלה פורטו בתסקיר שירות המבחן, את עברו הנקי ללא רבב, את הודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי ואת חרטתו.

טענות המבקש

5.

בא-כוח המבקש טוען כי סיכויי הערעור שהוגש על גזר הדין הינם גבוהים לשיטתו וכי המבקש מערער על-מנת שיתאפשר לו לעבור הליך גמילה טיפולי במסגרת מוסד העוסק בכך והקרוי: "רנסנס". לדידו, באם לא יעוכב עונש המאסר יסוכל ניסיון השתלבותו של המבקש במסגרת הטיפולית האמורה. בא-כוח המבקש טוען עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה, כאשר התעלם מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות המורכבות של המערער, מגילו המבוגר, העובדה שהוא נעדר עבר פלילי וכן מהודאתו המיידית ולקיחת האחריות שלו על מעשיו. עוד טוען בא-כוח המבקש כי במצב העומס הנוכחי, הקיים להבנתו בערכאה הערעורית, אין ספק שהערעור יישמע רק בעוד מספר חודשים ועל כן יש חשש שאם לא יעוכב עונשו של המבקש, הערעור עלול להיות חסר משמעות אופרטיבית לגביו. לבסוף טוען בא-כוח המבקש, כי אין כל מניעה לעכב את עונשו של מרשו, שכן אין חשש שמא ינסה להימלט מאימת הדין, זאת נוכח התנהגותו הממושמעת לאורך כל הדיונים שהתקיימו בעניינו בבית המשפט הנכבד קמא. אשר על-כן, מבקש בא-כוח המבקש כי בית משפט זה יורה על המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר עד לשמיעת הערעור בעניינו וכמו-כן להתיר למבקש לשהות בתנאים של מעצר בית במוסד "רנסנס" בראשון לציון.

טענות המדינה

6.

בא-כוח המדינה טען בפני כי תסקיר שירות המבחן מדבר בכך שהמבקש איננו סבור שיש לו בעיית אלכוהול, או בעיות אלימות, לפיכך במצב דברים שכזה – הליך הגמילה מיותר. עוד טען בא-כוח המדינה כי יש ספק באשר לאפקטיביות של המוסד הטיפולי אליו מבקש המבקש לפנות וכי ממילא מדובר בטיפול בן 45 ימים בלבד שם. לפיכך ומכיוון שנראה שבית המשפט לא יכריע בערעור תוך תקופת הזמן האמורה נוכח העומס המוטל עליו, הרי שאין בחלופה המוצעת כדי להניח את הדעת. אשר לסיכויי הערעור, בא-כוח המדינה טוען, כי נוכח חומרת העבירות אותן ביצע המבקש ותסקיר שירות המבחן השלילי בעניינו נראה כי סיכויי הערעור קלושים.

דיון והכרעה

7.

לאחר שקראתי את הודעת הערעור, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהגיש לי בא-כוח המבקש באשר למוסד הגמילה "רנסנס", הגעתי – אחרי התלבטות – למסקנה שדין הבקשה להתקבל.

ככלל, הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני, לאינטרסים של הפרט הנדון ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241, 267 (2000) (להלן: פרשת שוורץ )). על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד טרם בירור הערעור ויחד עם זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס הציבורי לא יפגע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע המאסר. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה (שם, 277).

ב פרשת שוורץ הותוו השיקולים העיקריים שאותם על בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, והם, בין השאר: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט ולבסוף, נסיבותיו האישיות של המבקש.

8.

לתפיסתי, המכלול שבפנינו מהווה חריג לכלל לפיו יש לרצות עונש מאסר בסמוך לגזר הדין, זאת בעיקר בשל נסיבותיו האישיות הקשות ויוצאות הדופן של המבקש. המבקש הינו אדם בן 73, יליד אוקראינה, מהנדס מכונות במקצועו, אשר עלה ארצה לפני כ-10 שנים וכיום אינו עובד ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי. המבקש איבד את אביו, כאשר היה בן 7, במסגרת קרבות מלחמת העולם השניה. אימו, אשר התמכרה לאלכוהול על רקע פטירת בעלה, הלכה לעולמה לפני כ-20 שנה כתוצאה ממחלות כרוניות. על-פי האמור בתסקיר שירות המבחן, ניכר על המבקש כי התבגרותו ללא דמות אב היתה משמעותית מאוד עבורו בחייו וכי הקשר עם אמו התאפיין בתלות הדדית.

9.

אכן, תסקיר שירות המבחן איננו נותן סיכוי רב מדי להצלחת הטיפול השיקומי של המבקש, שכן בעבר הוא לא הביע נכונות להיכנס להליך טיפולי-שיקומי כלשהו וסבר כי אין לו בעיות אלכוהול, או אלימות. עם זאת, בחלופת המעצר שפורטה עתה על-ידי בא-כוח המבקש, על דעת המבקש , נראה כי הוא שינה דעתו ביחס לכניסה להליך שיקומי וכעת הוא מוכן להתחיל ולהשתלב בו, במסגרת מוסד הגמילה "רנסנס". אשר על כן, בשים לב לגילו של המבקש (בן 73), לעובדה כי אין לו כל עבר פלילי ולמוכנותו הנוכחית לעבור טיפול גמילה, תוך נשיאת העלויות הכרוכות בכך, אני סבור כי מן הדין לאפשר לו לנסות ולהשתקם, ולו בשלב מאוחר זה של חייו.

10.

סוף דבר, אני מורה איפוא על עיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד על-מנת שהמבקש יתחיל בהליכי שיקום במוסד הגמילה "רנסנס" וזאת בתנאים הבאים:

א.

המבקש יימצא משך 24 שעות ביממה, בתנאי מעצר בית מלא, במרכז הגמילה וטיפול לנפגעי אלכוהול בשם "רנסנס", הנמצא ברחוב קרן קיימת לישראל 15, בת-ים. המבקש יהא נתון בכל עת לפיקוחם של המנהלים והמדריכים במוסד זה ואלו ידווחו למשטרה מיידית במקרה והמבקש יעזוב את המקום, או יפר את תנאיו.

ב.

בתום הטיפול הראשוני, לאחר 45 יום במוסד "רנסנס" – יחזור המבקש לתנאי המעצר בהם שהה טרם החלטתי זו, בבית האבות בנהריה.

ג.

ככל שיידרשו מפגשים טיפוליים נוספים בתום 45 הימים הראשונים במוסד "רנסנס", המבקש יהא רשאי לקחת בהם חלק, אך זאת רק בליווי משמורן שאושר על-ידי בית המשפט קמא.

ד.

יתר תנאי שחרורו בערובה של המבקש הקיימים – יעמדו בעינם.