ע"פ 2767/98 איתן בוזגלו נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של קשירת קשר לפריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, גניבה, קבלת רכב גנוב והחזקת מכשירי פריצה; ונדון בשל כך לעונש של תשע שנים מאסר, מתוכן שש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן הופעל לחובת המערער מאסר מותנה של שלש שנים, כששנה אחת מתוכן מצטברת לעונש שנגזר בתיק הנוכחי. לצד עונש המאסר, חויב המערער בתשלום פיצויים בסך 3,000 ש"ח; ונפסל מהחזק ברשיון נהיגה למשך שנה אחת מיום שחרורו מן הכלא.

בבסיס הרשעתו של המערער עומדת קשירת קשר לשוד יהלומים. לצורך מימוש תכלית הקשר עשה המערער שימוש במכונית גנובה-שבתא המטען שלה הוחזקו כלי פריצה-שהיתה ברשותו; וכן נגנבה על ידי הקושרים מכונית נוספת, שהקושרים נזקקו לה לתכלית האמורה. ביום השוד, הצליח המערער לשלוף ממכוניתו של היהלומן שהיה הקרבן המיועד של השוד תיק, שבתוכו היו יהלומים בשווי של 70 אלף דולר וכן 3,500 ש"ח במזומנים; וזאת מבלי להשתמש באלימות או באיומים, מצב דברים שהותיר את המעשה בגדר גניבה בלבד.

המערער וחבריו נעצרו לאחר מירדף אלים, שהתפתח מייד לאחר גניבת התיק. היהלומים הוחזרו לבעליהם, אך 3,500 ש"ח נעלמו.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונש. ב"כ של המערער, ממקד את טענותיו בשניים אלה: ראשית - בכך שלא קיימת הצדקה כלשהי לגזור על מרשו עונש חמור מזה שנגזר על שותפו, חיים חג'ג', שנדון לארבע וחצי שנים מאסר לריצוי בפועל והופעל כנגדו באורח מצטבר מאסר מותנה של שנתיים. ושנית - בכך שהעבירות בוצעו על רקע היותו של המערער מכור לסמים קשים; ומאז מעצרו עשה מאמצים כנים להיגמל ולהיכנס למסלול שיקומי והגיע להישגים מרשימים.

לא מצאנו להיעתר למערער. חומר הראיות מלמד כי המערער - שלו ולחג'ג' עבר פלילי עשיר ומגוון - היה היוזם של קשירת הקשר לשוד וכי הוא זה שגנב בפועל את תיק היהלומים; כאשר תפקידו של חיים חג'ג' - שותפו של המערער לקשר ולגניבה - הצטמצם לנהיגת רכב המילוט מזירת האירוע. לשיטתנו, די בשניים אלה, כדי להצדיק את ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי בין המערער לבין חג'ג'. ולא למיותר יהיה לציין כי בחישוב כולל, מצטמצם הפער בין הענשים שעל השניים לרצות בפועל לשנת מאסר אחת.

הצלחתו של המערער במאמצי השיקום, אינה יכולה לשמש גורם משמעותי להקלה בעונשו. אכן, יש לברך את המערער על המאמצים שעשה; ואין ספק שהוא והציבור יהנו מהישגיו. ברם, העבירות שביצע חמורות ביותר; והענין הציבורי בהרתעת עבריינים בכח, מצדיק הטלת עונשים ברמת החומרה שהוטלו בפועל.

הערעור נדחה.