ע"פ 2796/08 מדינת ישראל נ. עזמי אבו שחאדה

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

זהו ערעור מטעם המדינה על גזר-דין שנתן בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המשיב, אשר הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי-מותרת ומסירת ידיעות לאוייב.

2.

על-פי האמור בכתב-האישום, הכולל שני אישומים, פנה אל המשיב פעיל צבאי של ארגון הג'יהאד האיסלמי וביקש כי המשיב יסיעו ברכבו ממסגד אבו אלמג'ון לאזור דיר-אל-באלח, ברצועת עזה. המשיב הסכים ובשתי הזדמנויות הסיע את הפעיל הצבאי וכן אדם נוסף, אף הוא פעיל בארגון הג'יהאד, בתוך העיר עזה. כך לפי האישום הראשון. על-פי האישום השני, פנה הפעיל למשיב בבקשה כי יאסוף מידע על תנועת כוחות צה"ל באזור מזרח דיר-אל-באלח וימסרו לפעיל. המשיב אכן מסר לפעיל הצבאי, במספר הזדמנויות, ידיעות על כוחות צה"ל באזור.

3.

כאמור, המשיב הודה בעובדות שנכללו בכתב-האישום המתוקן והורשע בעבירות שיוחסו לו. משלא נכללה בהסדר הטיעון הסכמה על עניין העונש, נשמעו טיעונים מטעם הצדדים ובית-המשפט גזר על המשיב עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים וכן מאסר מותנה לתקופה של 24 חודשים. בית-המשפט בחן בגזר-דינו את השיקולים שהועלו על-ידי הצדדים לחומרא ולקולא וציין כי אין מ דובר

במקרה זה "בעבירות מינוריות שלא תרמו תרומה ממשית לארגון הטרור". בית-המשפט ציין כי "הנאשם במעשיו נטל חלק, גם אם לא עיקרי, בפעילותו של הארגון והקל על ביצועה. גם אם לא ניתן למצוא תוצאה פוגענית ספציפית למעשיו של הנאשם, עצם מתן השירות ומסירת הידיעות לארגון טרור, ששם לו למטרה לפגוע במדינת ישראל ובשלום אזרחיה וחייליה, חמורים דיים". בית-המשפט עמד על הצורך ליתן ביטוי הולם לשיקול ההרתעה על-רקע המציאות הבטחונית באזורנו ומנגד הביא בחשבון את העובדה שמעשיו של המשיב לא גרמו נזק לרכוש או לנפש, עברו הפלילי אינו מכביד והוא הודה בעובדות כתב-האישום. כמו כן הביא בית-המשפט בחשבון העונש את הפסיקה שהוצגה לו על-ידי הצדדים, תוך שציין את היסודות המאבחנים בין המקרים שם למקרים כאן.

4.

המדינה משיגה על קולת העונש. לשיטתה, העונש שהושת על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם מכלול השיקולים לחומרא במקרה זה ואינו מתיישב עם רף הענישה הראוי בהתחשב בסוג העבירות הנידון. המדינה סבורה כי אין ליתן משקל לעובדה שלא הוכח כי הוסב נזק בעקבות פעולותיו של המשיב, שכן עניין זה כלל אינו תלוי בו. בא-כוח המשיב מצידו מדגיש, בין השאר, שהמשיב לא סיכל איתור של מבוקשים ומציין את הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות הכלולות באישום הראשון ואת היותו של המשיב תושב עזה.

החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שישא בו המשיב על תקופה של 30 חודשים. בית-המשפט המחוזי עמד על כך שהמשיב במעשיו "הסיע ברכבו פעילי טרור, בידיעה, יותר מפעם אחת, וכן אסף מידע אודות תנועת כוחות צה"ל, מידע שאותו מסר במספר הזדמנויות לפעיל טרור". מ דובר ללא ספק בעבירות חמורות בין אם הן תרמו בפועל לביצוען של פעולות טרור קונקרטיות ובין אם לאו. אין מ דובר

באירוע חד-פעמי או מקרי, אלא בנכונות נמשכת של המשיב לסייע לפעילים בארגון טרור לפי בקשתם, הן בדרך של הסעתם ממקום למקום והן בדרך של מסירת מידע. לאור כל אלה ובהתחשב במצב השורר באזורינו המחייב תגובה עונשית מרתיעה בעבירות מן הסוג הנדון, יש לקבוע רף ענישה חמור יותר מזה שלפיו הנחה בית-המשפט קמא את עצמו. בה בעת, יש כמובן להביא בחשבון את האופן שבו שילב עצמו המשיב בשרשרת הטרור ואת הנסיבות הנוספות אותן הניח בית-המשפט המחוזי על כף הזכות. כמו-כן, ברגיל, אין ערכאת הערעור ממצה את הדין במקום שבו היא מחליטה להחמיר בעונש.

התוצאה היא כי החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל של המשיב על 30 חודשים. עונש המאסר המותנה יוותר בעינו.