ע"פ 2800/08 מדינת ישראל נ. נובי דוידוב

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המשיבים הורשעו, על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד ואיומים. ביום 30.5.2007 נכנסו המשיבים לביתה של המתלוננת, שהייתה אז כבת 83, ואשר שהתה לבדה בדירה. מיד עם כניסתם לדירה דרש המשיב 1 מהמתלוננת לספר היכן היא מחביאה כספים. משהשיבה לו כי אין לה כספים בבית, איים עליה כי אם לא תיתן בידם כסף – הוא יחנוק אותה. המשיב 2 התיישב ליד המתלוננת, אחז בידיה ושמר עליה לבל תזוז. בשלב זה ניגש המשיב 1 למתלוננת, קשר מטפחת על ראשה ואיים כי יהרוג אותה באם לא תגלה היכן היא מחביאה את הכספים. המתלוננת השיבה כי כל רכושה מסתכם בעגילם שעל אוזניה, ואז הוריד המשיב 2 את המטפחת מראשה ויחד עם המשיב 3 החל לחפש אחר רכושה. השניים מצאו בדירה תכשיטים וכסף שאותם הכניסו לתוך שקית שהייתה ברשותם.

בית-המשפט המחוזי גזר על המשיב 1 עונש של ארבע שנות מאסר, מתוכן 32 חודשים לריצוי בפועל; המשיבים 2 ו-3 נידונו לשלוש שנות מאסר, מהן 24 חודשים לריצוי בפועל. המשיבים חוייבו גם – כל אחד מהם – לפצות את המתלוננת בסכום של 2,000 ש"ח.

2.

המדינה משיגה על קולתו של גזר-הדין. שמענו את טענות המדינה, נדרשנו גם לטענות המשיבים, והחלטנו לקבל את הערעור.

בית-המשפט המחוזי כתב, ובצדק רב, כי המקרה שלפנינו הוא אחד מני רבים, חלק מ"תופעה קשה, מדאיגה ורבת היקף של שוד קשישים, חסרי ישע". ואכן, המעשה של שוד קשישים, תוך שימוש באלימות, הוא מעשה אלימות מן החמורים ביותר. מדובר בניצול חמור, בזוי, של חוסר הישע של הקורבן, נטילת מעותיו ורכושו והותרתו מצולק בגופו ובנפשו. לא רק קורבן השוד נפגע. נפגעים עמו כל הנמנים על שכבות הגיל האלה – המאבדים את הבטחון ביכולתם לקיים חיים עצמאיים, ונפגעים באיכות חייהם בשל עצם החרדה שמוטבעת בהם בעת שהם לומדים על ביצוע העבירות מסוג זה. קורבנות אלה שכבר נפגעו ואלה שחוששים מפגיעה, מאבדים את שלוות נפשם. זוהי פגיעה באוכלוסיה שלמה של מבוגרים ובני משפחתם. כפי שכבר נכתב: "יש לשוד קשיש פן נוסף" – מעבר להיותו חלק מנגע האלימות שפשה בחברה הישראלית – "מאוס ומעורר שאט נפש, באשר הקורבן הינו לרוב חסר יכולת להתגונן, ואת החולשה הזו מנצלים אנשים חסרי מצפון כדי לגזול ממנו את מעותיו" (ע"פ 9430/06 מדינת ישראל נ' דהן , לא פורסם, 18.6.2007). רף הענישה המותווה על-ידי בית-המשפט צריך, בראש ובראשונה, להשיב לעושה כגמולו ולבטא את התגובה המוסרית הראויה לאופי המעשה. רף הענישה צריך גם להגשים את התכלית של הרתעה הולמת ומניעה מתחייבת. יש להביא בחשבון העונש גם את הנתונים האינדיבידואליים, לגבי כל אחד מן המשיבים, כפי שפורטו בתסקירים ובגזר-הדין של בית-המשפט המחוזי.

בנסיבות המקרה, ובהתחשב גם בעובדה שאין אנו ממצים את הדין בערכאת הערעור, מחליטים אנו לקבל את הערעור ולהמיר את העונשים שנגזרו על המשיבים באופן שהמשיב 1 ירצה עונש של מאסר בפועל למשך 60 חודשים מיום מעצרו, ואילו המשיבים 2 ו-3 ירצו עונש של מאסר בפועל למשך 36 חודשים מיום מעצרם. יתר חלקי גזר-הדין, לרבות משך תקופות המאסר המותנה, יישארו בעינם.