ע"פ 4294/10 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

1.

בשני כתבי אישום מתוקנים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה, מתוארים מעשי שוד בהם נטלו חלק פניאל יוסיפוב (להלן: פניאל), משיב 1 (להלן: מ'ח'), אלכסיי מרגוליס (להלן: אלכסיי) ויהושע רבינוביץ (להלן: יהושע). כאן המקום להוסיף, כי מכתב האישום המתוקן בעניינם של מ'ח' ואלכסיי עולה כי יהושע נטל חלק בשני האירועים, בעוד שבכתב האישום המתוקן שהוגש נגד יהושע ופניאל מיוחס לראשון מעשה שוד אחד בלבד, כפי שיפורט להלן.

א.

בתאריך 15.6.09 הגיעו הקושרים בשעת לילה מאוחרת לביתה של אישה בפרדס חנה, ובעוד שפניאל ממתין ברכב, חדרו שני חבריו לבית מבעד לאחד החלונות. אלכסיי ומ'ח' קשרו את בעלת המקום וכיסו את עיניה, ובהמשך אילצו אותה למסור להם כסף ופרטי רכוש אחרים. באישום זה יוחסו לפניאל עבירות של סיוע לשוד והתפרצות למקום מגורים, בעוד שלמ'ח' ואלכסיי יוחסה עבירת שוד.

ב.

בתאריך 21.6.09 הגיעו שלושת המשיבים הנזכרים לעיל ועמם יהושע, לבית נוסף בפרדס חנה. גם הפעם נותר פניאל ברכב ועמו היה יהושע, בעוד שמ'ח' ואלכסיי חדרו לבית. הם הפתיעו את בעלת המקום, כפתו אותה וחסמו את פיה, ואז פתחו את הדלת לשני חבריהם. ארבעת הקושרים ערכו חיפוש יסודי בדירה, ובצאתם משם נטלו עמם שלל שכלל כסף ותכשיטים, תוך שהם מותירים את קורבנם מוטלת קשורה וחסרת אונים. באישום זה יוחסה לכל הארבעה עבירת שוד, ולפניאל ויהושע גם עבירת התפרצות.

2.

הדיון בעניינם של המשיבים התקיים בפני שני מותבים של בית משפט קמא. באחד (ת"פ 7015/09) דן כב' השופט כמאל סעב, בעוד שבאחר (ת"פ 6992/09) דן סגן הנשיא א' שיף. כל המעורבים הודו בעובדות שיוחסו להם והורשעו, ותחילה נגזר דינם של מ'ח' ואלכסיי. מ'ח' נדון ל-25 חודשי מאסר, בעוד שאלכסיי נדון לשלוש שנות מאסר. כמו כן, נגזר לשניים מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות כל אחת מהמתלוננות בסכום של 10,000 ש"ח. בתיק האחר נדון פניאל ל-18 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא חויב בפיצוי בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחת מהתלוננות. יהושע נדון ל-6 חושי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחת מהמתלוננות בסכום של 2,000 ש"ח. כמו כן, ניתן בעניינו של יהושע צו מבחן למשך שנתיים.

3.

בערעורים שבפנינו מלינה המדינה על קולת העונשים שהושתו על מ'ח', אלכסיי ופניאל. נטען, בין היתר, כי העונשים אינם הולמים את חומרת המעשים, תוצאתם ומשמעותם החברתית; מדובר בשני מעשי שוד שבוצעו נגד נשים שחיו בגפן, ואחת מהן היא קשישה בת 87; מעשים מסוג זה מותירים צלקות בלבן של הקורבנות נגדם ננקטה אלימות קשה וחייהן אוימו; לבסוף, נטען כי העונשים סוטים מרמת הענישה הנוהגת בפסיקה. מנגד, סבורים באי-כוח המשיבים כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הינו מאוזן, ומכל מקום אין לשנות ממנו, למצער, נוכח השלמת המדינה עם העונש שהושת על יהושע.

4.

ערעור זה בדין יסודו. בשני מועדים סמוכים, בשעות לילה מאוחרות, הפתיעו המשיבים בבתיהן שתי נשים, אחת מהן בגיל מתקדם, מתוך כוונה לגנוב את רכושן. המשיבים כפתו את הקורבנות, כיסו את עיניהן וחסמו את פיהן כדי למנוע את התנגדותן. בהמשך, הם איימו לפגוע בהן, ולאחר שנטלו מרכושן הותירו אותן מוטלות כפותות וחסרות אונים.

על שתי הנשים נכפו אירועים טראומטיים, שגם ללא חוות דעת של מומחים לרפואת הנפש, מותר להניח כי השאירו את רישומם הקשה עליהן. אחת מהן אף טרחה להעלות את תחושותיה על הכתב, ובלשונה – " מאז אני לוקחת כדורי הרגעה כדי שאוכל לישון... מאז ששדדו אותי כל רשרוש אני מפחדת מאד... החיים שלי לא שקטים יש לי פחדים וסיוטים... ". כל אלה נכפו על אותן נשים משום תאוות בצע לא מרוסנת של עבריינים צעירים, שבמקום לעבוד למחייתם בחרו לנסות לזכות ברווח קל אף במחיר של סבל בל-יתואר שהם מסבים לקורבנותיהם.

מעשים מסוג זה שוב אינם נדירים במקומותינו, ועל כן קבעה הפסיקה כי יש לנהוג בשודדי קשישים בדרך קשה על ידי כליאתם לתקופה ממושכת. זאת, הן כדי לגמול להם על רוע מעלליהם, והן כדי להרתיע את הרבים (ע"פ 2243/91 ביטון נ' מדינת ישראל , לא פורסם (1992); ע"פ 685/84 כהן נ' מדינת ישראל , לא פורסם (1985); ע"פ 894/84 מזרחי נ' מ.י. , לא פורסם (1985); ע"פ 100/00 אלחרר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2000); ע"פ 517/08, 573 בינייב נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2008); ע"פ 2800/08 דוידוב ואח' נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2008). נוכח השקפה זו תהינו לפשר ההחלטה שלא להעמיד במבחנה של ערכאת הערעור את העונש שהושת על יהושע, שעל פני הדברים נראה כי הוא סוטה במידה רבה מרמת הענישה הנוהגת. אכן, יהושע הורשע באישום אחד בלבד, ועל דרך של מבצע בצוותא, אולם תרומתו לביצוע העבירות לא היתה פסיבית. עם זאת, עמדו לזכות יהושע העובדות הבאות: מדובר במי שעברו נקי מהרשעות קודמות; עד למעצרו שירת כלוחם בצה"ל; ושרות המבחן חיווה את דעתו כי לכליאתו עלולות להיות השלכות שליליות. כל אלה היו לנגד עינינו בבואנו להכריע בערעורים אלה, ועל כן לא נמצה את הדין עם המשיבים האחרים, כפי שאולי היינו נוהגים לו עמד גם עונשו של יהושע לבחינה בפנינו.

כאמור, ההלכה הנוהגת היא כי יש להחמיר בדינם של עבריינים הבוחרים בקורבנות מבוגרים וחסרי ישע, מקל וחומר שיש לנהוג כך במי שחוטאים ושבים וחוטאים במעשים מסוג זה. אנו סבורים כי בגזרי דינו של בית המשפט המחוזי בפרשה זו לא ניתן משקל הולם לכל שיקולי הענישה, ועל כן החלטנו להעמיד את תקופת המאסר בה ישאו מ'ח' ואלכסיי מרגוליס על 5 שנים, בעוד שפניאל יוסיפוב ייאסר ל-42 חודשים. יתר חלקיהם של גזרי הדין, יעמדו בעינם.