ע"פ 2814/08 דוויחי אבו ראשד נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) במסגרת ת.פ. 8260/03.

ההליכים שקדמו לבקשה זו

1.

ביום 16.9.2007 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את המערער בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

העובדות שעמדו ביסוד הכרעת הדין הן אלה: ביום 19.6.2003 בעת שנהג המבקש ברכב משא, נכנס המבקש לצומת להבים כאשר אור אדום דולק ברמזור והתנגש ברכב מסוג טויוטה, אשר כתוצאה מכך נדחף לנתיב נגדי והתנגש בשני רכבים נוספים. כתוצאה מהתאונה נהרגו אגריה מוחמד ז"ל ומאחר לחסן ז"ל, וארבעה נוסעים נוספים נחבלו חבלות של ממש. המחלוקת בין התביעה לסנגוריה ניטשה על השאלה האם נכנס המבקש לצומת באור אדום, כגרסת התביעה, או באור ירוק, כגרסת המבקש.

2.

ביום 12.3.2008 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש והשית עליו את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, בתנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, בתנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה; ופסילת רישיון הנהיגה למשך שמונה שנים מיום שחרורו. בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע העונש לצורך הגשת ערעור למשך 45 ימים, שיסתיימו ביום 27.4.2008.

3.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה, על הכרעת הדין וגזר הדין כאחד. בד בבד, הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, וזוהי הבקשה שבפניי.

טענות המבקש

4.

לטענת המבקש, סיכויי ערעורו טובים, שכן הכרעת הדין התבססה על עדות מן השמועה לפיה היה ברמזור בכיוון נסיעתו של המבקש אור אדום במשך 5 שניות.

5.

עוד טוען המבקש כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו, על מנת למנוע את החשש שירצה את כל העונש או חלק ניכר ממנו בטרם יוכרע ערעורו. המבקש מציין כי הופיע לדיונים בעניינו משך כל שנות משפטו, וכיום הוא משוחרר בערובה.

6.

בדיון שבפניי ציין ב"כ המבקש, עו"ד י' חודורוב, כי למבקש אין כל עבר פלילי, וכי הוא הופיע לכל הישיבות שהתקיימו בעניינו בבית המשפט קמא (למעט מקרה חד-פעמי, שלא באשמתו), ולכן אין סיכון שהמבקש לא יתייצב לריצוי עונשו. ב"כ המבקש ציין עוד כי לא טמונה במבקש מסוכנות, שכן לא מדובר בפגיעה מכוונת אלא בתאונת דרכים, והראיה לכך היא שהמשיבה לא ביקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים במהלך משפטו. עוד הדגיש ב"כ המבקש כי העובדה שלמבקש עבירות תנועה קודמות אינה מצדיקה את הרחקתו מהחברה בדרך של מאסר, ולמעשה על פי גזר הדין גם כיום מותר לו לנהוג ברכב, והוא אף עושה זאת בפועל (שלילת רישיונו תיכנס לתוקף רק עם שחרורו ממאסר). אשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, צוין כי למבקש 13 ילדים, הגדול ביניהם בן 20, ובין היתר מטעם זה, אף אם יירצה תקופה קצרה יחסית במאסר, נזקו של המבקש יהיה בלתי הפיך.

טענות המשיבה

7.

ב"כ המשיבה, עו"ד ז' אריאלי, ביקש להדגיש כי הכלל הוא שיש לרצות את העונש בסמוך ככל הניתן למתן גזר הדין, אלא אם מתקיימים שיקולים - שהותוו בפסיקה - אשר מטים את הכף לטובת עיכוב ביצוע העונש, דבר שאינו מתקיים בענייננו. ב"כ המשיבה ציין כי אמנם מדובר בתאונת דרכים, אולם המבקש הורשע בעבירת ההריגה, שהיא עבירה חמורה ביותר, וכי קיים אינטרס ציבורי לאכיפה והרתעה יעילה, שתתבטאנה במיצוי הדין, מהר ככל האפשר, עם מבצעי עבירות תנועה חמורות. בהקשר זה ציין עוד ב"כ המשיבה כי למבקש עבר תעבורתי עשיר - הכולל 123 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, אשר חלקן אינן עבירות "טכניות" בלבד (וכוללות עבירה של אי ציות לתמרור עצור, אי ציות לרמזור, אי ציות לתמרור הוריה אחר, אי שמירת רווח, אי ציות לחיצי נתיבים ועוד).

על המבקש הושתו שלוש שנות מאסר, ואין מדובר בפרק זמן קצר אשר מעלה חשש כי המבקש יסיים לרצות את עונשו בטרם יישמע ערעורו.

אשר לסיכויי הערעור, טען ב"כ המשיבה כי הכרעת הדין נסמכה על עדותם של חמישה עדי ראייה שהעידו שרכב הטויוטה נכנס לצומת כאשר אור ירוק דולק בכיוון נסיעתו (למול עדותם של חמשת עדי הראיה, ניצבת בדד גרסתו של המבקש) וכן על עדותם של שני עדים שהעידו ביחס לתקינות של מערכת הרמזורים בצומת. כל אלה מובילים למסקנה כי נמוכים סיכוייו של המבקש לזכות בערעור.

דיון והכרעה

8.

הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. הכלל מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי הוכחה האשמה מעבר לספק סביר, נשללת מן המורשע חזקת החפות.

9.

ככלל, הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני, לאינטרסים של הפרט הנדון (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: עניין שוורץ )). על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בזכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע המאסר במידה העולה על הנדרש. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה (שם, 277).

10.

בעניין שוורץ הותוו השיקולים העיקריים שאותם על בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, והם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין.

11.

בענייננו, סבורני כי משקלם של השיקולים התומכים בעיכוב ביצוע עונש המאסר נופל ממשקלם של השיקולים המנוגדים. המבקש הורשע בעבירה חמורה, אשר מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל, ואף שערעורו מופנה כנגד הכרעת הדין, הרי בשלב זה לא עומדת לזכותו חזקת החפות והוא מוחזק כמי שביצע את העבירה החמורה בה הואשם. על המבקש הושת עונש מאסר לא קצר, בן 36 חודשים, דהיינו, אין חשש כי יסיים לרצות את עונשו בטרם יישמע ערעורו. גם עברו התעבורתי של המבקש הינו מכביד ביותר, ומצדיק את מיצוי הדין עמו בהקדם, אם כי צודק ב"כ המבקש כי על פי גזר הדין רשאי המבקש לנהוג כיום (פסילת רישיונו תיכנס לתוקף עם שחרורו של המבקש ממאסר).

12.

אשר לסיכויי הערעור, כידוע, במסגרת הליך של בקשה לעיכוב ביצוע, באופן רגיל, אין בידי השופט כלים מספיקים להעריך בצורה מושכלת את סיכויי הערעור, וההערכה מתבצעת על בסיס בחינה לכאורית בלבד של הטענות. עיון בערעור במקרה דנן מעלה כי עיקר טענותיו של המבקש מופנות כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, המתבססות על עדותם של חמישה עדי ראייה ועוד שני עדים שהעידו ביחס לתקינות מערכת הרמזורים בצומת. בנסיבות אלה, ולאור נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים, אין לומר כי סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים במידה המצדיקה את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע.

13.

עם כל הצער על משפחתו של המערער אשר תיוותר בלעדיו בעת שירצה את עונשו, אין בנסיבותיו האישיות של המבקש במקרה דנן כדי להוות משקל נגדי למול כל השיקולים שצויינו לעיל, אשר מטים את הכף לטובת ריצוי מיידי של העונש.

14.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו בתחנת המשטרה בדימונה ביום 27.4.2008 בשעה 08:00. צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן על ידי בית המשפט קמא יישאר בתוקפו עד לתחילת ריצוי המאסר, וכך גם הערבות בסך 100,000 ₪ שהופקדה להבטחת התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו.