ע"פ 2814/98 אליאס בן פאיז נדאף נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער, שעה שהיה משוחרר בתנאים מגבילים, וביניהם מעצר-בית, בשל כתב-אישום שייחס לו עבירות סמים מסוכנים, ייבא מלבנון 1352 גרם הירואין ו602- גרם חשיש.

היבוא נעשה באמצעות סוכן, שזרק את חבילות הסם מעבר לגדר המפרידה בין לבנון לישראל. בשל מעשים אלה המערער הודה והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, יבוא וסחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי והפרת הוראה חוקית. על המערער נגזרו 10 שנות מאסר, מתוכן שמונה שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף קנס בסך 10,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. כן נפסל המערער לנהיגה למשך שלוש שנים, החל מתום ריצוי עונש המאסר.

בערעורו על חומרת העונש מבקש המערער לבטל את עונש הקנס, בטענה כי אין בידיו לשלם את הסכום שהושת עליו. כן הוא מבקש להפחית מעונש המאסר שנה אחת, וזאת על-מנת לאפשר לו לעבור באותה שנה טיפול גמילה במוסד פרטי. המערער הסביר, כי אינו יכול לקבל טיפול גמילה בתקופה המאסר, שכן הוא מרצה את עונשו בכלא באר-שבע, ובכלא זה לא ניתן לקבל את הטיפול הדרוש לו.

לא מצאנו מקום להיעתר לבקשות המערער. לנוכח עברו הפלילי וחומרתן של העבירות שעבר, העונש שהוטל על המערער - לרבות הקנס - אינו חמור מדי. מתסקיר שירות המבחן אף עולה, כי בשלב זה טיפול גמילה או כל טיפול שיקומי אחר לא יצליח, ושירות-המבחן אינו ממליץ על טיפולים כאלה.

אשר-על-כן, אנו דוחות את הערעור. עם זאת, אנו ממליצות כי שירות בתי-הסוהר יעקוב אחר המערער, ואם אומנם יביע הוא רצון להיגמל, יאפשר לו טיפול גמילה.

לבקשת המערער ובהסכמת המדינה, אנו דוחות את ביצוע עונש הקנס, והמערער יוכל לשלמו עד לתום תקופת מאסרו.