ע"פ 2823/97 טמים אלברט נ. מינת ישראל

המערער הורשע על ידי בית

המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.פ. 39/94) בביצוע מעשים מגונים בשתי אחייניות שלו, שהיו קטינות בעת המעשה, ונדון לחמש שנות מאסר. הוא הגיש ערעור לבית משפט זה, הן על ההרשעה והן על העונש, וכן ביקש לעכב את הביצוע של עונש המאסר עד להכרעה בערעור.

טעמים אחדים תומכים בבקשת המערער לדחות את הביצוע של עונש המאסר. הטעם העיקרי הוא שהמערער לא היה נתון במעצר לאורך כל התקופה שמהגשת האישום ועד להרשעתו, אלא במעצר בית, והוא קיים את תנאי מעצר הבית באופן נאמן. מכך ניתן להסיק שאין הוא מסוכן לחברה, וניתן לדחות את מאסרו עד לאחר שערעורו יוכרע. טעם שני הוא, שלערעור יש, לדעת המערער, סיכוי טוב להתקבל. טעם שלישי מתייחס לנסיבות העבירה, שאין הן חמורות במיוחד, והן נעברו בעיקרן לפני זמן ממושך. ולבסוף מעלה המערער נסיבות אישיות קשות: מצבו הרפואי קשה, והוא סובל מבעיות בלבו; אמו נפטרה לפני זמן קצר; יש לו עבר פלילי קל יותר.

שקלתי טעמים אלה והגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה אין בהם כדי להצדיק דחיית הביצוע של המאסר. הטעמים העיקריים המצדיקים דחיית ביצוע של מאסר, על פי ההלכה, הם שניים: ראשית, שמדובר בעונש מאסר קצר; שנית, שיש סיכוי טוב כי הערעור יתקבל. אך במקרה זה מדובר במאסר ממושך: חמש שנים. אשר לסיכוי הערעור אומר כי ההרשעה מתבססת בעיקרה על האמון שבית המשפט רחש לגירסאות של שתי המתלוננות, שנתמכו על ידי ראיות נוספות, ולחוסר האמון שבית המשפט רחש לגירסת המערער. כידוע הסיכוי לזכות בערעור, כאשר ההרשעה מתבססת בעיקר על האמון שבית המשפט רוחש למתלונן או לעדים אינו גדול, וגם במקרה זה איני סבור שיש בו כדי להצדיק דחיית הביצוע של עונש המאסר. לכך יש להוסיף כי העבירות חמורות, ולא בכדי הטיל בית המשפט המחוזי עונש מאסר ממושך, וכי בית המשפט המחוזי כבר לקח בחשבון, לצורך העונש, את מצבו האישי, לרבות מצבו הרפואי.

בנסיבות אלה, ועל אף הנכונות של המערער להמשיך ולשהות במעצר בית מלא, כפי ששהה במשך תקופה ממושכת לאחר הגשת האישום, איני רואה, לאור המדיניות הנוהגת בבית המשפט, טעם מספיק לדחות את תחילת הביצוע של העונש.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.

עם זאת אני מבקש שמזכירות בית המשפט תקדים את המועד לשמיעת הערעור ככל שיומנו של בית המשפט יאפשר זאת.

בית המשפט המחוזי דחה את תחילת הביצוע של עונש המאסר ליום 15.5.97. כדי לאפשר למערער להתארגן לקראת תחילת המאסר אני מחליט כי המערער יתחיל לרצות את העונש שהוטל עליו ביום 1.6.97. ביום זה יתייצב המערער לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע עד השעה 12:00.