פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
2825/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
המערער:
איברהים אבו סבית
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ
8168/06 שניתן ביום 14.2.08 על ידי כבוד השופט י' צלקובניק
תאריך הישיבה:
כ"ד באדר ב' התשס"ח (31.3.08)
בשם המבקש:
עו"ד יוסי זילברברג
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל
החלטה
1.
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) מיום 14.2.2008, במסגרתו הוטל על המבקש עונש של 42 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מותנית לשלוש שנים מתום המאסר, כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה לפי סעיפים 329, 332 או 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ופסילה מהחזקת או קבלת רישיון נהיגה למשך 3 שנים מתום תקופת המאסר.
העובדות
לפי כתב האישום
2.
כתב האישום שהוגש נגד המבקש ייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין) ונהיגה ללא רישיון רכב (עבירה לפי סעיף 62 בצירוף סעיף 3 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961).
3.
על פי האמור בכתב האישום, ביום 4.7.2005, בסמוך לשעה 8:30, נהג המבקש ברכב בכביש מספר 31 מכיוון צומת שוקת לכיוון צומת יתיר, זאת על אף אשר שרישיון הרכב בו נהג פקע בשנת 2003. במהלך הנסיעה, פנה המבקש מזרחה לכיוון יער יתיר לכביש צר ומשובש. שוטר משטרת התנועה, רס"מ מ' גבע (להלן: השוטר גבע ) שהיה בג'יפ משטרתי, הנושא לוחיות רישוי משטרתיות ועל גגו אור כחול מהבהב (להלן: הג'יפ ), סימן בידו למבקש לעצור וכן ביקש ממנו לעצור באמצעות מערכת כריזה המותקנת בג'יפ. המבקש הנהן בראשו והצביע לעבר השוליים הימניים תוך שהוא מאט את רכבו. לפתע האיץ את מהירות נסיעתו והחל בבריחה. השוטר גבע החל בנסיעה אחרי המבקש, אשר נסע במהירות שבין 110 ל- 120 קילומטרים בשעה.
4.
כתוצאה מאופן נסיעתו של המבקש, נאלץ נהג רכב טויוטה אשר נסע בנתיב הנגדי, לבלום בפתאומיות, דבר אשר גרם לאיבוד השליטה על רכבו ולסטייה מנתיב נסיעתו. כתוצאה מסטיית רכב הטויוטה ממסלול נסיעתו ובלימתו הפתאומית, החליק חלקו האחורי לתוך הכביש וכמעט שהתנגש בג'יפ, התנגשות אשר נמנעה כתוצאה מסטייתו של הג'יפ לשוליים הימניים.
5.
המבקש המשיך לנסוע במהירות גבוהה, אף כאשר נחסם נתיב נסיעתו על ידי ניידת משטרה (להלן: הניידת ) שבתוכה ישב שוטר משטרת התנועה, רס"מ י' סבגי (להלן: השוטר סבגי ), כאשר הוא לבוש מדים ואפוד זוהר. המבקש המשיך בנסיעתו הפראית כאשר הניידת דולקת אחריו. רכב פורד טרנזיט אשר נסע בכיוון הנסיעה הנגדי נאלץ לסטות לשולי הכביש על מנת להימנע מהתנגשות חזיתית עם רכב המבקש. המבקש המשיך בנסיעתו לאורך כקילומטר נוסף, ואז עצר את רכבו. במעשים אלו, הפריע המבקש לשוטרים במילוי תפקידם, טיפל ברכב ובנתיב תחבורה בדרך שיש בה כדי לסכן את השימוש והבטיחות של נוסעים וכלי רכב בנתיב תחבורה או לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה, בכוונה לסכן את בטיחותם. כמו כן, נהג המבקש ללא רישיון רכב תקף.
ההליכים שקדמו לבקשה שבפניי
6.
ביום 10.9.2007 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) בעבירות המיוחסות לו. במעמד הכרעת הדין, ביקשה באת כוח המבקש לקבל תסקיר של שירות המבחן ביחס למבקש לעניין העונש. נוכח אי התנגדות המשיבה לכך, נעתר בית המשפט קמא לבקשה זו.
7.
ביום 14.9.2008 גזר בית המשפט קמא על המבקש את העונשים המפורטים לעיל בנימוק כי הטלת "ענישה ממשית" מתחייבת משיקולי הרתעה כלפי נהגים הסבורים כי דרך נהיגה כגון זו של המבקש, תניא שוטרים מלהמשיך במלאכת האכיפה. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי למבקש עבר תעבורתי מכביד והוא צבר לחובתו 49 הרשעות תעבורה קודמות ובכללן, הרשעות בגין עבירות בעלות אופי בטיחותי.
8.
במעמד גזר הדין, ביקשה באת כוח המבקש להורות על עיכוב ביצוע העונש על מנת לאפשר למבקש להגיש הודעת ערעור על הכרעת הדין וחומרת העונש. בית המשפט קמא נעתר לבקשה זו ועיכב את ביצוע העונש עד ליום 1.4.2008 בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪ וערבות במזומן בסך 50,000 ₪. ביום 5.3.2008, לבקשת המבקש, החליט בית המשפט לשנות את סכומי הערבויות וקבע כי יופקדו ערבון כספי בסך 75,000 ₪ וערבות צד ג' בסך 75,000 ₪.
9.
ביום 27.3.2008 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין בעניינו. במקביל להודעת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו, היא הבקשה שבפניי.
טענות המבקש
10.
בערר שבפניי טען המבקש כי הוא היה עצור יום אחד בלבד במהלך ההליכים נגדו וזאת לצרכי חקירה. מיום 7.4.2005 ועד למתן גזר הדין, ביום 14.2.2008, היה משוחרר וזאת ללא כל תנאי מגביל. עוד מציין המבקש כי הוא התייצב לכל הדיונים בעניינו בפני בית המשפט קמא. בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי העבירה שבה הורשע אינה מסוג העבירות שמבצען נחשב כ"סכנה לציבור" באם לא יישב במאסר, ואין חשש להישנות העבירה.
11.
בנוסף, המבקש מציין כי הוא אדם בן 39, ללא כל עבר פלילי, נשוי ואב לתאומות בנות שלוש וחצי, עובד כרועה צאן וכי הוא המפרנס היחיד של משפחתו.
12.
לטענת המבקש, חוסר היענות לעכב את ביצוע גזר הדין שהוטל עליו, טרם ההחלטה בערעור, עלול לגרום נזק לו ולמשפחתו. המבקש מדגיש כי הערעור הוגש גם על הכרעת הדין. לעניין זה, טוען המבקש, כי סיכויי הצלחתו בערעור טובים ובאם יחל בריצוי עונשו טרם מתן פסק הדין בערעור, עלול להיגרם לו עוול. למשיבה, לעומת זאת, לא ייגרם כל נזק באם יידחה מועד ריצוי העונש. אשר לסיכויי הערעור מפנה המבקש, בין היתר, לטענתו בעניין מחדלי חקירה שונים, ובהם הימנעות המשטרה מלחקור את הנהגים של רכב הטויוטה ורכב הטרנזיט, וכן אדם נוסף שהיה ברכבו של המבקש בטענה שנראה לשוטרים כקטין, על אף היותו בן 20. מחדלים אלה, לטענת המבקש, יש בהם להגדיל את סיכויי הערעור. לאלה מצטרפת, לטענת המשיב, התעלמותו של בית משפט השלום מחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש.
13.
בדיון שבפניי מיקד ב"כ המבקש את מרבית טענותיו בנושא סיכויי הערעור, והסביר מדוע לשיטתו יהיה מקום לזכות את המבקש בערעור שאותו הגיש. עוד חזר ב"כ המבקש והדגיש כי משפטו של המבקש התנהל כשהוא היה משוחרר ללא תנאים מגבילים, ובנוסף לא היתה למבקשת התנגדות לשחרר את המבקש בערובה לאחר גזר הדין. דברים אלה מעידים, לטענת המבקש, על היעדר מסוכנות.
טענות המשיבה
14.
בדיון שבפניי טענה ב"כ המשיבה כי לאחר הרשעת המבקש לא עומדת לו עוד חזקת החפות, ועליו להוכיח כי האינטרס הציבורי לפיו על נאשמים שנגזר דינם להתחיל בריצוי עונשם מייד נסוג מפני האינטרס של המבקש בעיכוב הביצוע. ב"כ המשיבה הדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, עבירות שסיכנו חיי אדם. אשר לסיכויי הערעור טענה ב"כ המשיבה כי אלה נמוכים, שכן הכרעת הדין נסמכה על העדפת גרסה עובדתית אחת על פני השנייה, ובית המשפט שלערעור לעתים רחוקות יתערב בקביעות עובדתיות. אשר לערעור על גזר הדין, גם סיכוייו של אלה נמוכים, לטענת ב"כ המשיבה, שכן אין מדובר בענישה החורגת מהמקובל והסיכוי כי בית המשפט שלערעור יתערב בעונש המאסר שנגזר - קטן.
15.
ב"כ המשיבה ציינה עוד כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש לא הביע חרטה ולא לקח אחריות על מעשיו, ובנוסף הצביעה על גיליון הרשעותיו הארוך של המבקש.
דיון והכרעה
16.
הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. הכלל מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי הוכחה האשמה מעבר לספק סביר, נשללת מן המורשע חזקת החפות.
17.
ככלל, הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני, לאינטרסים של הפרט הנדון (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: עניין שוורץ )). על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה לא יפגע ובזכויותיו של הנאשם במידה העולה על הנדרש. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה (שם, 277).
18.
בעניין שוורץ הותוו השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, והם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין.
19.
המעשים והעבירות בהם הורשע המבקש חמורים ואין להקל בהם ראש. בנהיגתו הפרועה סיכן המבקש חיי אדם והביע זלזול קשה במרות החוק. אשר לסיכויי הערעור - הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין - נראה כי יש ממש בטענות ב"כ המשיבה כי סיכוייו של הערעור אינם גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע עונש המאסר, בין היתר לאור העובדה שהכרעת הדין של בית המשפט קמא נסמכה על העדפת הגרסה העובדתית שאותה הציגה המאשימה על פני גרסתו העובדתית של המבקש. גם העובדה שהמבקש לא נטל אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, משמשת כשיקול נגד עיכובו של ביצוע גזר הדין.
20.
העובדה שהמבקש היה משוחרר במהלך משפטו אינה יכולה להוות משקל נגד במקרה דנן ליתר השיקולים, שכן לאחר שהורשע המבקש, שוב אין עומדת לו חזקת החפות, ובשלב זה של הדיון שיקולי המסוכנות אינם תופסים עוד מקום משמעותי לעומת שלב בחינת סוגיית המעצר עד תום ההליכים. כאמור, משהוכרע ונגזר דינו של המבקש, עליו להצביע על נסיבות חריגות אשר יצדיקו את עיכוב ביצוע העונש, אשר האינטרס הציבורי דורש כי ירוצה באופן מיידי. המבקש לא הצביע על נסיבות חריגות כאלה. גם נסיבותיו האישיות של המערער אינן מצדיקות, לטעמי, חריגה מהכלל, שכן עם כל הצער על משפחתו של המבקש, אין לשכוח כי בבסיס העונש שנגזר עליו עומדים המעשים החמורים שביצע המבקש, אשר היה בהם כדי לסכן נהגים של כלי רכב אחרים ושוטרים.
21.
לאור האמור לעיל, נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו מחר, יום 1.4.2008, כפי שצוין בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 5.3.2008.
ניתנה היום, כ"ד באדר ב'
התשס"ח ( 31.3.2008).
ש
ו פ ט