ע"פ 2876/00 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

המערער בע"פ 2876/00 (להלן: המערער) הורשע בביצוע מעשים מגונים בקטינים בני-משפחתו, בניגוד לסעיפים 348(ד) ו351-(א) לחוק העונשין, ובביצוע מעשה מגונה בפני קטין בן-משפחתו, בניגוד לסעיף 351(ד) לחוק. בית המשפט המחוזי גזר על המערער ארבעים ושמונה חודשי מאסר, שלושים מתוכם מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. ערעורו של המערער מופנה נגד הרשעתו בדין, ולחלופין - נגד חומרת העונש. בע"פ 3682/00 מערערת המדינה לפנינו על קולת עונשו של המערער ומבקשת להחמירו.

על-פי מימצאי הכרעת הדין ביצע המערער מעשים מגונים כלפי ובפני בתו (שהיתה כבת ארבע-עשרה) וכן בשני בניו (האחד כבן אחת-עשרה והשני כבן שבע). העבירות שביצע כלפי בתו התבטאו בכך, שבמספר מקרים - כשהוא לבוש בתחתונים בלבד - שכב או גהר על הילדה, ונשק לה בפיה או בצווארה, תוך שהוא מתגבר בכוח על התנגדותה למעשיו. כן נקבע, כי המערער נהג להסתובב בביתו כשהוא עירום, או לבוש בתחתונים בלבד, וכי לפחות במקרה אחד אונן בפני בתו. העבירות שביצע כלפי שני בניו התבטאו בכך, שבמספר הזדמנויות הכניס את שני הקטינים למיטתו, הפשיט מעליהם את מכנסיהם ותחתוניהם, גהר עליהם, התחכך בגופם, אחז באיברי המין שלהם וניענע אותם. כן נקבע, כי במקרה אחד החדיר המערער את אצבעו לפי הטבעת של ילדו הקטן (בן השבע).

בערעורו נגד ההרשעה העלה סניגורו של המערער מספר השגות על צדקת קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. רק באחת מהשגותיו מצאנו ממש, ורק עליה רואים אנו טעם להתעכב. בהכרעת הדין, כאמור, נקבע, כי במקרה אחד החדיר המערער את אצבעו לפי הטבעת של בנו בן השבע. קביעה זו התבססה על דברי הקטין המתלונן בעדות שנגבתה מפיו על-ידי חוקר-נוער. דא עקא, שבחקירתו-שכנגד על-ידי הסניגור אישר חוקר הנוער, שמתיאור המעשים על-ידי הקטין התרשם, כי המערער רק דיגדג אותו בפי הטבעת, ולא החדיר את אצבעו לתוכו; ושלנוכח התרשמותו, כי הילד אינו מתלונן על חדירה לפי הטבעת שלו, לא מצא צורך להפנותו לבדיקה רפואית. הסניגור טען, שלנוכח דבריו המפורשים של חוקר הנוער - עליהם לא נשאל מאומה על-ידי התביעה בחקירה החוזרת - לא היתה לפני בית המשפט המחוזי ראיה מספקת לקביעה שהמערער החדיר אצבע לפי הטבעת של הקטין. טענה זו בדין יסודה. יצוין שלביסוס הקביעה האמורה, לחובת המערער, הסתפק בית המשפט המחוזי בדברי הקטין בעדות, כפי שנרשמו על-ידי חוקר הנוער, מבלי שהתייחס בהכרעת-דינו להתרשמות שחוקר הנוער הפיק מן הדברים. בנסיבות אלו נוכל להניח בצריך עיון את השאלה, אם ובאלו נסיבות רשאי בית-משפט לקבוע מימצא על יסוד דברי קטין בעדות שנמסרה לחוקר-נוער, אף בניגוד לפרשנות הניתנת לדברים על-ידי חוקר הנוער בעדותו לפני בית המשפט. בענייננו ברור, שלקביעת בית המשפט כי המערער החדיר את אצבעו לפי הטבעת של הקטין אין ביסוס בראיות. דינה של קביעה זו להתבטל, ובנתון לתיקון זה בבסיסה העובדתי של ההרשעה, יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

ערעור המדינה על קולת העונש בדין יסודו. גם משהחלטנו לתקן, כאמור, את מימצאי הכרעת הדין, הרינו סבורים כי העונש שנגזר על המערער חורג במידה לא מוסברת לקולא מנורמת הענישה הראויה למעשים מן הסוג הנדון. המעשים המגונים שביצע המערער כלפי שלושת ילדיו הקטינים, והמהווים בסיס לאישור הרשעתו על-ידינו, הינם חמורים לפי מהותם ונסיבות ביצועם. המערער ניצל לרעה את ילדיו לסיפוק סטיותיו המיניות. הוא עשה כן, כלפי כל אחד מילדיו, כמה וכמה פעמים, תוך מעילה באמונם בו וזניחה מוחלטת של חובותיו ההוריות כלפיהם. כבר ציינו לא פעם, שההגנה על שלומם של קטינים מחייבת לגזור על מבצעי מעשים כאלה עונשים חמורים ומרתיעים. ואולם, כדרכנו, נימנע מלמצות עם המערער את הדין בערכאתנו. כפועל-יוצא מקבלת ערעור המדינה על קולת העונש, יידחה ערעור המערער על חומרתו.

בנתון לתיקון בבסיסה העובדתי של ההרשעה, כמבואר לעיל, הננו דוחים את הערעור על הכרעת הדין וכן את הערעור על חומרת העונש. מאידך הננו מקבלים את ערעור המדינה על קולת העונש ומעמידים את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער על חמש שנים. עונש המאסר על-תנאי יעמוד בעינו.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.