ע"פ 2876/00 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בביצוע שורה של מעשים מגונים בילדיו הקטינים ונגזר עליו עונש של שלושים חודשי מאסר לריצוי בפועל. הוא מערער על הכרעת הדין ועל מידת העונש שנגזר עליו ומבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

המבקש סבור כי רב הסיכוי שערעורו יתקבל, ובמיוחד כך באשר להרשעתו בעבירה של החדרת אצבע לפי הטבעת של אחד מילדיו. הרשעה בעבירה זו עומדת, לדעתו, בניגוד להתרשמותו של חוקר הנוער בעניין זה וחרף העובדה שבית המשפט קמא נתן אמון בדברי חוקר הנוער. מירב החומרה במעשים בהם הורשע טמון, לדעתו, במעשה זה. עוד הוא מבקש להביא בחשבון הבקשה את העובדה שבמהלך המשפט כולו היה משוחרר בערובה ובתנאים מגבילים, וכי תקופת המאסר שהושתה עליו אינה ארוכה, עד שקיימת אפשרות שהוא ירצה חלק ניכר ממנה קודם למתן פסק הדין בערעור.

המדינה מתנגדת לבקשה. בא-כוח המדינה הצהיר כי הטענות בערעור מכוונות בעיקרן כלפי אחד מתוך משורה של מעשים אסורים שהמבקש ביצע בילדיו. עונש המאסר שנגזר עליו, כך מציין נציג המדינה, הוא אמנם עונש קל ביחס לעבירות בהן הורשע המבקש, אך אינו קצר במידה המעלה חשש שמא יסיים לרצות חלק נכבד ממנו עוד בטרם ישמע הערעור. בא כוח המדינה סבור גם, כי לאור חומרת העבירות, שלגביהן לא השכיל המבקש להצביע על סיכוי בולט לקבלת הערעור, אין חשש שהוא ירצה לשווא עונש של מאסר.

ואכן, אין לומר כי המבקש הצביע על סיכוי בולט לקבלת הערעור כנגד ההרשעה, בעבירות המיוחסות לו, כולן. הוא הצביע על מעשה אחד בו נמצא אשם חרף התרשמות אחרת לכאורה של חוקר הנוער. טענה זו תתברר לגופה בערעור. אשר להרשעה בגין המעשים האחרים - זו מבוססת, כך נראה, על שורה של עדויות שבית המשפט קמא נתן בהן אמון. העובדה שהנאשם היה משוחרר, במהלך משפטו בבית המשפט המחוזי, יש לה משקל משבאים להכריע בשאלה אם לעכב את ביצוע עונש המאסר, אולם משנפסק הדין ומשהעורר לא הצביע על סיכוי בולט לקבלת הערעור כנגד ההרשעה כולה, אין מקום להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית. המזכירות מתבקשת לעשות לשמיעת הערעור במועד מוקדם ככל האפשר.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי.