ע"פ 29/13 יעקב בירנבוים נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב ) מיום 21.11.2012 בת"פ 410-02-11, שהוגשה בגדר ערעור המבקש על הכרעת הדין בעניינו. המבקש הורשע בעבירות על-פי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ), ונגזר עליו לשלם קנס בסך של 300,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו ושנה מאסר על תנאי.

כתב האישום

2.

על פי הנטען בכתב האישום (המתוקן בשלישית), במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היה המבקש בעל מניות בחברת פסיפיקה אחזקות בע"מ (להלן: החברה ), חברה ציבורית שניירות הערך שלה הוצעו לציבור ונסחרו בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. בחודש מרץ 2006, כ-40% ממניות החברה נרכשו על-ידי מר שלמה ולד (להלן: ולד ) ועל-ידי חברה קפריסאית בשם Nat East Holdings Limited (להלן: NAT ), ומאותו חודש דיווחה החברה על ולד ועל NAT

כעל בעלי השליטה בה. על פי הנטען, ביום 25.3.2007 פרסמה החברה תשקיף שבו פורט, בין היתר, מבנה ההחזקות בחברה. בחודשים העוקבים פורסמו דיווחים עתיים שבמסגרתם דווח על

NAT ועל המחזיקים ב- NAT

– ולד ושניים נוספים – בתור בעלי עניין בה. בכתב האישום נטען, כי בפועל בתקופת התשקיף ואחריו היה מבנה ההחזקות בחברה שונה מזה שדווח: נכון לאפריל 2007 החזיק ולד בכ-55% מהחזקות NAT

בחברה; כל מניות החברה שדווחו כמוחזקות על-ידי NAT הופקדו בפועל בחשבונות ולד אשר היה מורשה לפעול במניות אלה; ובנוסף, 28,600,000 מתוך 40,000,000 מניות שדווחו כמוחזקות על-ידי NAT והוחזקו למעשה על-ידי ולד, הוחזקו על-ידיו בנאמנות עבור המבקש. המבקש לא דווח כבעל עניין, לא ב- NAT ולא בחברה. בעשותו כן, נטען, לא הגיש המבקש לחברה הודעה כדין על שינויים בדבר החזקות בעלי עניין, וגרם לכך שבדו"ח החזקות בעלי עניין בחברה, וכן בדו"חות הכספיים שלה בשנים 2007 ו-2008 היו פרטים מטעים, והכל כדי להטעות משקיע סביר. בעשותו האמור, נטען, גרם המבקש לכך שיהיו בתשקיף פרטים מטעים. נוכח המעשים האמורים הואשם המבקש באי קיום הוראת סעיף 37 לחוק, עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק; ובאי קיום הוראת סעיף 16(ב) לחוק, עבירה לפי סעיף 53(א)(2) לחוק.

פסק הדין

3.

בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מיום 6.11.2012 קבע בית המשפט, כי ליבת המחלוקת נוגעת למערכת היחסים שבין המבקש וולד, דהיינו לשאלה כלום התקיימו ביניהם יחסי נאמנות – המטילים על המבקש חובת דיווח. בית המשפט קבע, שנוכח מכלול הראיות, בין השניים אכן התקיימו יחסי נאמנות. בית המשפט ביסס קביעותיו על: שבע הודעותיו הראשונות של ולד ברשות לניירות ערך, אשר היו מהימנות, "קוהרנטיות, בהירות וברורות", שלא כמו גרסתו בבית המשפט אשר "אין ליתן אמון באף מרכיב [מרכיביה]"; הודעתו של המבקש ברשות לניירות ערך, אשר החלה בהצגת גרסה אחת והסתיימה בהצגת גרסה אחרת מתחמקת ועמומה; עדותו של המבקש בבית המשפט אשר לא התמודדה עם גרסתו הראשונית ברשות לניירות ערך ועם גרסתו של ולד; וכן על מכלול ראיות נוספות כגון: העברות הכספים מהמבקש לולד, כמות המניות שבבעלות המבקש, עדותו של מי שהיה בעבר בעל השליטה בחברה ושכיהן בה בתפקידים שונים, לרבות מנהל דירקטוריון – מר אורי שיינבאום, ומעורבותו הענפה של המבקש בחברה. נוכח האמור הורשע המבקש במיוחס לו.

4.

ביום 21.11.2012 נגזר דינו של המבקש. בית המשפט ציין, כי נסיבות העבירה "אינן מן החמורות" כאשר הדברים נבחנים באספקלריה של השפעתה על שוק ההון ועל ציבור המשקיעים. עם זאת צוין, כי אין להפחית מחשיבותם של דיווחים אמינים ושקופים לציבור המשקיעים. כן נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המבקש – מצבו הבריאותי, אורח חייו הנורמטיבי והנזקים שצפוי שיגרמו לו נוכח ההרשעה. משכך, כאמור, הושת עליו קנס על סך של 300,000 ש"ח, ושנה מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה על החוק במשך שנתיים. בית המשפט נעתר לבקשת המבקש לשלם את הקנס בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. מכאן לבקשה שלפני.

הבקשה

5.

בבקשה נטען, כי המבקש שילם במועד את התשלום הראשון של הקנס מתוך עשרה, ואולם בשל מצבו הכספי אין באפשרותו לעמוד כעת בתשלומים הנוספים. לטענתו, הגם שברשותו רכוש ונכסים, הרי שבשל הליך גירושין בו הוא מצוי, הוטלו על כל רכושו ונכסיו צווי הגבלה מכוח החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב מיום 31.5.2006 בתיק בש"א 3670/06; להלן: ההחלטה ), ומשכך אין ברשותו לעת הזו נכסים ברי מימוש. המבקש צירף לבקשה דנן בקשה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה, בה נתבקשה הפשרת סכום כסף מסוים אשר יאפשר, בין היתר, תשלום הקנס. הוסף, כי אי היעתרות לבקשה משמעה מאסרו של המבקש חלף הקנס.

6.

בדיון בפני שב בא-כוח המבקש, עו"ד ג' אדרת, על טענותיו דלעיל. בא-כוח המבקש הדגיש, כי אין המבקש טוען שאינו בעל יכולת, אלא שבשל בעיות נזילות, הנובעות מההחלטה, אין באפשרותו לשלם עתה. צוין, כי בהמשך לדיון שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה טרם התקבלה החלטה לעניין הפשרת הכספים. הודגש, כי אכן הלכה היא שככלל אין מעכבים ביצוע עונש קנס, אך שבמקרה דנא למעשה מדובר בעיכוב ביצוע עונש מאסר, שכן הואיל ואין באפשרות המבקש לשלם הרי שייאסר חלף הקנס.

בא-כוח המדינה, עו"ד א' טבנקין, טען מנגד כי לא הוכח שיכולת המבקש להשיג כספים ממקורות חלופיים מוצתה, וכי טרם מוצו כל האפשרויות במסגרת ההליך המתנהל בבית-המשפט לענייני משפחה. כן הודגשה ההלכה לפיה לא הרי עיכוב ביצוע עונש קנס כעיכוב ביצוע עונש מאסר – וכי ככלל, למעט חריגים שאין מקרה זה נמנה עליהם, אין לעכב ביצוע עונש קנס. הוסף, כי אין כלל ודאות שהמבקש ייאסר וכי קיים נתיב ספציפי למקרים בהם מופעל עונש מאסר חלף קנס, וזאת בגדרי פנייה לערכאה הדיונית לאחר הוצאת פקודת המאסר, ולא במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע מערכאת הערעור. בא כוח המדינה אף ציין, כי במקרה כגון דא קיימת האפשרות להורות כי לא יושת מאסר חלף קנס עד להכרעה בערעור, ובמקביל – לא לעכב את ביצוע עונש הקנס.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לכך שלא יינקטו כנגד המבקש הליכים להשתת מאסר חלף תשלום הקנס, וזאת – עד להכרעה בערעורו, המכוון, כאמור לעיל, אך לעצם הרשעתו. בנסיבות אלה איני סבור שיש מקום לבחון את סיכויי הערעור, מה גם שבאי כוח הצדדים לא הרחיבו בנדון, ודי אם יצוין שלא נטען כי מדובר בערעור סרק וכי, כיוון שהערעור מופנה כלפי הכרעת הדין, ברי שקבלתו עשויה להביא לביטול החיוב בתשלום הקנס.

הלכה היא, כי אין לעכב ביצוע עונש בשל הגשת ערעור, לא כל שכן עת מדובר בקנס אשר תשלומו אינו יוצר מצב בלתי הפיך, ושניתן להשבה ככל שצולח הערעור (ע"פ 3468/12 שורפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.7.2012, והאסמכתאות שם; להלן: עניין שורפי )). מצב הדברים שבגדרו ישקול בית המשפט בחיוב לעכב תשלום קנס מתקיים כאשר בית המשפט שוכנע שאין בידיו של המבקש לשלם את הקנס שהושת עליו, ושאי התשלום יוביל בהכרח להשתת מאסר חלף הקנס (ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.12.2001)). במסגרת זו יילקחו בחשבון מצבו הכלכלי של המבקש, גובה הקנס ויכולתו של המבקש לשלם את הקנס עוד בטרם יישמע הערעור ( עניין

שורפי פסקה 7). במקרים כאמור לעיל, משתנה נקודת האיזון ובמצב דברים שכזה, בייחוד עת מדובר בתקופת מאסר קצרה, כבמקרה דנא, ייטה בית המשפט לעכב את תשלום הקנס, כדי להבטיח שלערעור, ככל שיתקבל – תהיה נפקות (עניין שורפי , בפסקה 5, והאסמכתאות שם). כל זאת בכפוף לבחינת סיכויי הערעור.

המקרה הנוכחי אינו בא בגדרם של מקרים אלו – המבקש, המגדיר עצמו בבקשה כ"עתיר נכסים ורכוש", לא הוכיח כי אכן אין באפשרותו לשלם את הקנס שהוטל עליו. כך, לא שוכנעתי שהמבקש מיצה את האפשרויות העומדות בפניו לקבלת מימון מגורם חיצוני, והגם שבא-כוחו טען שכך הם פני הדברים, לא הובאה כל אסמכתא לכך. בנוסף, ההחלטה ניתנה עוד ב-31.5.2006, ועל אף זאת עמד המבקש בביצוע התשלום הראשון ביום 12.12.2012 ולא ניתן הסבר כיצד הצליח לשלם את התשלום הראשון אז, והאם אין אותם המקורות עומדים לרשותו עתה. בנוסף, בקשת המבקש להפשרת כספים, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, עוסקת בסכום של 1.5 מיליון ש"ח, שרק חלקו הקטן נחוץ כדי לעמוד בתשלומים החודשיים של הקנס. לא ננקט הליך ספציפי לשחרור הסכום החודשי הנחוץ לתשלום זה. בכך שהמבקש כרך את סוגית הקנס בצרכים כספיים אחרים שלו, הוא שהביא לכך שבפני בית המשפט לענייני משפחה עומדת להכרעה שאלה רחבה בהרבה מהעניין שנובע מהחיוב לשלם את הקנס, מה שבהכרח מקשה על היענות בחיוב לבקשת המבקש.

משכך, שוכנעתי כי אין המקרה מצדיק עיכוב ביצוע תשלום הקנס.

8.

עם זאת, כפי שציין בא-כוח המשיבה, בפסיקה מוזכר נתיב נוסף, המאפשר שלא לעכב את תשלום הקנס ובד בבד להורות על עיכוב המאסר חלף הקנס (ע"פ 2129/07 בצר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2007); ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2007)). לדידי נראה, כי נכון לפסוע בנתיב זה בפרט כאשר תלוי ועומד ערעור על עצם ההרשעה, כאשר תקופת המאסר חלף הקנס אינה ארוכה, וכשאין המקרה בא בגדרם של אותם חריגים בהם יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע תשלום הקנס עצמו. כאלו הם פני הדברים במקרה דנא. אמנם לא עלה בידיו של המבקש לשכנע כי אין באפשרותו לשלם את הקנס, עם זאת, אין להתעלם לחלוטין מהאפשרות – גם אם היא נמוכה מאוד – שבטרם יסתיים הדיון בערעור יינקטו נגדו הליכי מאסר חלף קנס. דומה, כי אפשרות זו של 'פיצול' הבקשה, כך שחובת תשלום הקנס תעמוד בעינה, לרבות העיצומים הכספיים הנלווים לאי תשלום במועד , ואילו האפשרות לאסור את המבקש חלף הקנס תעוכב, משקפת אל-נכון את השוני בין נקודת האיזון ומתחם השיקולים אשר בית המשפט מביא בחשבון בעת החלטה על עיכוב ביצוע עונש מאסר – אשר טומן בחובו שלילת חירות בלתי הפיכה, לבין אלו הננקטים בהחלטה על עיכוב ביצוע עונש קנס – אשר אינו טומן בחובו שלילת חירות, והוא, כאמור, הפיך. נוכח נסיבות המקרה יש לבחור בדרך זו במקרה דנא, ולהורות, כי תשלום הקנס לא יעוכב, בכפוף להנחיה שלא ינקטו הליכים בעניין השתת מאסר חלף קנס עד להכרעה בערעור. ככל שהמבקש לא ישלם את הקנס במועדו, הוא מסתכן בכך שיתווספו לו תוספות פיגורים על-פי הדין, אך הסיכון שבשלילת החרות אינו מרחף מעל לראשו עד לאחר סיום הליכי הערעור.

9.

מצאתי לנכון להתייחס לטענה שהעלה בא-כוח המדינה, לפיה בהתאם לפסיקתנו ברע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב (לא פורסם, 20.11.2012; להלן: פרשת גוסקוב ), הרי שכאשר תוצא פקודת מאסר לריצוי עונש המאסר חלף הקנס, תעמוד למבקש האפשרות, לאחר שיודע לו על פקודת המאסר, לפנות בבקשה לערכאה הדיונית לעיכוב ביצוע המאסר. אלא שפסק הדין בפרשת גוסקוב אינו רלוונטי לענייננו .

בפרשת גוסקוב מדובר היה בעונש מאסר חלף קנס שביקשו להפעילו כשפסק הדין בעניינו של הנידון כבר הפך לחלוט. הלכת גוסקוב יפה לאותם מקרים בהם מוצו ההליכים ואין הנידון משיג על עצם הרשעתו או ענישתו, אלא בפיו טענות לפיהן הקנס או חלקו כבר שולם, או שיש ליתן לו אורכה לתשלומו, הכול בגדר סמכות הערכאה הדיונית לעכב ביצועו של עונש. במקרה דנא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע העונש נוכח הגשת ערעור, בין היתר עקב האפשרות שהערעור יתקבל והעונש יבוטל.

נוכח האמור, הבקשה נדחית, בכפוף לכך שהמבקש לא ייאסר במקרה של אי תשלום הקנס עד לסיום הליכי הערעור.