ע"פ 290/22 אברהם פור נ. מדינת ישראל

המבקשים הורשעו, בין היתר, בעבירות על חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988. על המבקשים 1, 2 ו-4 נגזרו עונשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנסות כספיים; ועל המבקשות 3 ו-5 נגזרו קנסות כספיים (כמפורט בגזר הדין). המבקשים הגישו הודעה על הגשת ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע העונשים. בקשה זו מונחת לפניי.

ביום 13.1.2022 הוריתי, בהסכמת המשיבה, על עיכוב ביצוע המאסר בדרך של עבודות שירות שנגזר על המבקשים 1, 2 ו-4. אשר לרכיב הקנס, הסכימו המבקשים כי הכרעה בעיכוב ביצועו תיעשה על יסוד כתבי הטענות.

לא ראיתי להורות על עיכוב תשלום הקנס. כידוע, ככלל, בית משפט לא יעכב ביצועו של תשלום עונש קנס – אלא אם הראה המבקש כי תשלום הקנס עובר להכרעה בערעור יגרום לו לנזק בלתי הפיך או בהתקיים נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת (ע"פ 2928/19 בנאי נ' מדינת ישראל , פסקה 5

(30.4.2019); ע"פ 8288/18 אלעד נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (18.3.2019)). בניגוד לעונש מאסר, אין בעצם תשלום הקנס – ככלל – כדי לגרום נזק בלתי הפיך במקרה שלימים יתקבל הערעור והקנס יופחת או יבוטל (ע"פ 3956/21 כהן נ' מדינת ישראל (10.6.2021); ע"פ 6336/14 עצמון נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (2.2.2015) (להלן: עניין עצמון )). טענות המבקשים הופנו, בעיקרן, לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות (שעל עיכובו הוריתי כאמור, בהסכמה). משכך, ואף מבלי שאביע כל עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, איני סבור כי המבקשים הצביעו על נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להורות על עיכוב תשלום הקנס.

בצד האמור, פתוחה לפני המבקשים הדרך לפנות בבקשה למרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, שלו הסמכות המינהלית לפרוס או לדחות את תשלום הקנס, בין היתר בשל נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות זאת (ראו למשל עניין עצמון , פסקה 5). למותר לציין שאין בדברים אלה משום נקיטת עמדה לגופה של בקשה מסוג זה, ככל שתוגש.

הבקשה לעיכוב ביצוע הקנס נדחית אפוא.