ע"פ 2902/07 פואד עראר נ. מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה לשינוי תנאי עיכוב הביצוע שניתן למבקש על ידי בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס ) ביום 16.4.2007.

המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי (פ 40276/05) בעבירות של הצתה, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח, ונגזר עליו עונש של שנתיים מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 25,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תמורתו.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר עליו.

ביום 16.4.2007 נענה בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס ) לבקשתו של המבקש והורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו, בכפוף להפקדה במזומן של 20,000 ש"ח; התחייבות עצמית בערבותם של שניים בסכום של 25,000 ש"ח; תשלום הקנס שהוטל עליו; והוצאתו של צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו.

ביום 10.8.2007 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ, כדי שיתאפשר לו לצאת לירדן כדי להיוועץ ברופאים מומחים שם אודות גידול שנתגלה בראשו.

ביום 13.8.2007 נענה בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל ) לבקשה, בכפוף להפקדה במזומן על סך 70,000 ש"ח והתחייבות עצמית בערבותם של שניים בסכום של 75,000 ש"ח, בנוסף לסכומים שכבר הופקדו.

כעת שב המבקש ומבקש כי יותר לו לצאת מן הארץ, כדי לעבור בירדן בדיקות רפואיות אליהן זומן על ידי רופאיו שם, בין התאריכים 28.11.2007 ו-10.12.2007 וכן לצורך ביקור חוזר בין התאריכים 23.12.2007 ו-2.1.2008.

המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן לטענתה מאז החלטתו של בית משפט זה מיום 13.8.2007 חל שיפור במצבו של המבקש, ועל כן היא סבורה שמצבו אינו מחייב התייעצות מחוץ לגבולות המדינה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים המצורפים לבקשה, המבקש אכן סובל ממצב רפואי קשה, בגינו הוא עובר טיפולים רפואיים כירורגיים. כחלק מכך זומן המבקש לבדיקות על ידי רופאים מומחים בירדן. אמנם ממכתב השחרור שהוצא לו לאחר הניתוח שעבר ביום 7.11.2007 עולה כי מצבו הכללי הינו טוב, אולם אין חולק כי מדובר במצב רפואי שאינו פשוט כלל וכלל.

המשיבה בתגובתה לא הביעה חשש מפני הימלטותו של המבקש מן הדין, אלא אך טענה כי מצבו הרפואי אינו מחייב יציאה להתייעצות. בכל הכבוד, איני יכול לקבל טענה זו. קביעה זו אינה בתחום מומחיותה של המשיבה, ויש לאפשר למבקש למצות את הטיפול הרפואי אותו הוא רואה לנכון לעבור, ככל שניתן בנסיבות העניין. יש לזכור כי כאמור, אף בעבר ניתנה למבקש האפשרות לצאת מהארץ כדי להתייעץ ברופאיו, ואין כל טענה כי המבקש ניצל לרעה את האפשרות שניתנה לו. במצב זה, ולאור העובדה שהדיון בעניינו של המבקש קבוע, נכון להיום, ליום 13.5.2008, מצאתי כי היענות לבקשתו של המבקש לא תפר את האיזון שנקבע בהחלטתו של בית משפט זה מיום 16.4.2007, בכפוף להפקדת ערבויות ראויות.

אשר על כן, אני מורה כי יתאפשר למבקש לצאת מן הארץ בין התאריכים 28.11.2007 ל-10.12.2007 ובין התאריכים 23.12.2007 ל-2.1.2008, וזאת בכפוף להפקדות שנדרשו ממנו בהחלטת בית משפט זה מיום 13.8.2007. באם הוחזרו למבקש הסכומים שהפקיד בהתאם להחלטה הנ"ל, הרי שביטולו הזמני של הצו יתאפשר בכפוף להפקדה במזומן על סך 70,000 ש"ח וכן התחייבות עצמית בערבותם של שניים בסכום של 75,000 ש"ח. סכומים אלו יופקדו בקופת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וזאת בנוסף לסכומים שכבר מופקדים שם.

בכפוף לאמור, הבקשה מתקבלת.