פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2912/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' אלון
המערער:
סיימון אוסניס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 25.2.07, בת.פ.ח. 4005/07 , מיום 25.2.07, שניתן על ידי כבוד
השופטים א' שיף, י' עמית, ח' הורוביץ
תאריך הישיבה:
ז' בשבט התשס"ח
(14.01.08)
בשם המערער:
עו"ד מוסטפא טארק
בשם המשיבה:
עו"ד עמית אופק
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המתלונן והמערער עבדו במפעל באזור התעשייה צור שלום, האחד כפועל והאחר כמבקר איכות. במהלך חודש דצמבר 2006, נתגלע ויכוח בין השניים על רקע טענת המערער כי המתלונן אינו מקפיד על טיב המוצר, ובעקבות כך התדרדרו יחסיהם. בתאריך 11.1.07, בשעת צהריים, התלהטו הרוחות פעם נוספת, והמתלונן כינה את המערער במלה "הומו". בעקבות כך גמלה בלבו של המערער החלטה להמית את המתלונן, ולצורך כך טרח והצטייד בסכין. הוא שב לאולם בו עבד יריבו, התנפל עליו והחל דוקר אותו בשצף קצף. אחד העובדים שניסה להשתלט על המערער נחתך בסכין, ורק כאשר התערבו פועלים נוספים הם הצליחו להתגבר על המערער ולהפיל את הסכין מידו, תוך שהוא ממשיך להיאבק בהם מתוך כוונה לשוב ולדקור את המתלונן. בסך הכל אובחנו בגופו של המתלונן 10 דקירות, מהן שלוש בבית החזה, שתיים בבית שחי שמאל, וכן באמה, בבטן ובסנטר. פציעתו של המתלונן הוגדרה כקשה, והוא נזקק להתערבות כירורגית שכללה פתיחה של הבטן והחזה.
המערער הודה בעובדות האמורות, והוסיף והודה שכאשר נעצר על ידי שוטרים החזיק בכ-8 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש. בעקבות כך הורשע המערער בעבירות של ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סם לשימוש עצמי, עבירות לפי סעיפים 305(1), 334 בשילוב עם 335 לחוק העונשין, וסעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים. בגין כל אלה הוא נדון ל-10 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח. כנגד עונש זה מופנה הערעור.
המערער תקף את המתלונן על רקע של "פגיעה בכבודו", עילה שלמרבה הדאבה נוהגים אחדים במקומותינו להגיב עליה בדרך אלימה ביותר. ואין לך ראייה טובה יותר להשקפת עולם מעוותת זו, מאשר דבריו של המערער עצמו במהלך תשובתו לכתב האישום (ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון): " מה שאני עשיתי אני חושב שאני צודק כי הוא אמר לי 'כוס אמא שלך' והכבוד הכי חשוב ". השקפת עולם מסוג זה אנו מצווים להוקיע, באשר היא מהווה אחד הגורמים לנגע האלימות שפשה בחברה הישראלית. מקל וחומר שיש לנהוג כך במערער שבפנינו נוכח עברו הפלילי הכולל גם עבירות אלימות. העולה מהאמור הוא, כי סכנתו של מערער זה שוב אינה טעונה הוכחה, ועל כן לא נותרה בפני בית המשפט המחוזי דרך אחרת להגיב על אותה סכנה, זולת כליאתו לתקופה ממושכת.
בנסיבות אלו לא ראינו מקום להפנות את המערער לשרות המבחן, הואיל ואף שהעונש אינו קל, הוא נמצא בגדרו של הסכם הטיעון אותו גיבשו הצדדים, וכן הולם הוא את נסיבות האירוע ורמת הענישה הנוהגת.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ז' בשבט התשס"ח
(14.01.08).
ש ו פ ט
ש ו
פ ט ת
ש ו פ ט