החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 2916/00 גנדי חומלקוב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור על חומרת העונש בעבירות תקיפת קטין והתעללות בקטיןערעור פלילי על פסק דין של בית המשפט המחוזי לאחר פסק דין חלקי שדחה את ההרשעה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת העונש שנגזר על אב שהורשע בתקיפת קטין והתעללות בקטין, ושבעה חודשים מאסר בפועל נמצאו מתאימים ואף נוטים לקולא. נקבע כי נסיבות יציאת הקטין ואמו מהארץ אינן מצדיקות הקלה, שכן העונש נדרש גם להרתעת המערער מפני מעשים דומים. הטענה בדבר מחלת האפילפסיה הועברה לטיפול שירות בתי הסוהר.

העובדות

המערער הורשע בשלוש פרשיות של תקיפת קטין והתעללות בקטין, ונגזר עליו עונש של שבעה חודשים מאסר בפועל ושנים עשר חודשים מאסר על תנאי. בזמן הדיון עזבו הקטין המתלונן ואמו את ישראל, והמערער הביע כוונה להצטרף אליהם ולא לשוב. בית המשפט דחה את הערעור על העונש והורה להעביר לשירות בית הסוהר את טענת המערער בדבר מחלת האפילפסיה שלו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערבות בית המשפט העליון בחומרת העונש של שבעה חודשים מאסר בפועל ושנים עשר חודשים מאסר על תנאי בשל עבירות תקיפה והתעללות בקטין?
  2. 2.האם יש להקל בעונש בשל יציאת הקטין ואמו מהארץ והכוונה של המערער להתאחד עם משפחתו בחו"ל?

הלכות

  1. 1

    העונש שנגזר אינו חמור ואף נוטה לקולא, ואין מקום להתערב בו; העונש נדרש גם להרתעת המערער עצמו ולא רק להרתעת הרבים.

    ״העונש, כשלעצמו, לא רק שאינו חמור אלא שהוא אף נוטה בבירור לקולא.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תקיפת קטין
  • התעללות בקטין
  • חומרת העונש
  • מאסר בפועל
  • מאסר על תנאי
  • הרתעת הרבים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 2916/00

בפני: כבוד השופט א' מצא

כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד השופט א' ריבלין

המערער : גנדי חומלקוב

נגד

המשיב ה : מדינת ישראל

ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי

בחיפה מיום 2.3.2000 בת"פ 137/98

שניתן על ידי כבוד השופטת ש. שטמר

תאריך הישיבה: כ"ה באלול תש"ס (25.9.00)

בשם

המערער : עו"ד איזבלה ליבנגרוב

בשם

המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל

קצין מבחן למבגרים: גב' דרורית גוטפרוינד

פסק-דין

בפסק-דין חלקי שניתן על ידינו ביום 5.6.2000 דחינו את ערעורו של המערער על הרשעתו בבית משפט המחוזי בשלוש פרשיות של תקיפת קטין והתעללות בקטין. ערעורו של המערער הופנה גם נגד חומרת העונש שנגזר עליו, שבעה חודשים מאסר בפועל ושנים עשר חודשים מאסר על-תנאי לשלוש שנים. הגם העונש על פניו לא נראה חמור במידה העשויה להצדיק התערבות, מצאנו טעם להשהות את החלטתנו בחלק זה של הערעור. זאת, בשל היותנו מוטרדים בדבר מצבו הנוכחי של הקטין המתלונן. לפיכך דחינו את המשך הדיון וביקשנו מפקיד הסעד להגיש לבית המשפט תסקיר על מצבו של הקטין, תוך התייחסות לתגובותיו הנפשיות להליך שבגדרו הורשע אביו ונידון למאסר.

מדיווח פקיד סעד שהוגש לנו נובע, כי הקטין המתלונן ואימו (רעייתו של המערער) עזבו את ישראל ב- 29.5.2000. המערער עצמו מסר, כי משפחתו מתגוררת עכשיו בארצות הברית וכי מייד עם סיום ההליך בתיק הנדון בדעתו להצטרף אליהם, תוך כוונה שלא לחזור ארצה. כן צוין בתסקיר, כי עצם התערבות רשויות הרווחה והמשפט הרתיעה את המערער והביאה להפסקת הפגיעה בקטין. על רקע הדברים הללו ביקשה סניגוריתו של המערער להקל בעונשו, על-ידי ביטול עונש המאסר הממשי וזאת על-מנת לאפשר למערער להתאחד עם משפחתו במועד הקרוב.

שקלנו את כלל נסיבות העניין והגענו לכלל מסקנה כי אין זה מן המידה להתערב בעונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי. העונש, כשלעצמו, לא רק שאינו חמור אלא שהוא אף נוטה בבירור לקולא. ברי, שאילו העובדה שהקטין ואימו יצאו מישראל היתה מובאת לידיעתנו בישיבת יום 5.6.2000 היינו מסיימים את הדיון בערעור במועד זה ולא היינו נדרשים להזמנת תסקיר של פקיד סעד. משהוברר כי הקטין אינו בישראל, איננו רואים יסוד לחשוש למצבו. כמו כן, נראה לנו שהעונש שהוטל על המערער דרוש לא רק לצורך הרתעת הרבים, כמקובל לשקול בסוג זה של עבירות, אלא גם להרתעת המערער עצמו מפני מעשים דומים.

הערעור נדחה.

תשומת לב שירות בית הסוהר מופנית בזה לטענת המערער כי הוא לוקה במחלת אפילפסיה ונזקק עקב זה לטיפול רפואי.

המערער יתחיל לרצות את עונשו החל מהיום.

ניתן היום, כ"ה באלול תש"ס

(25.9.00).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו

פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00029160.

F03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1העונש שנגזר אינו חמור ואף נוטה לקולא, ואין מקום להתערב בו; העונש נדרש גם להרתעת המערער עצמו ולא רק להרתעת הרבים.