ע"פ 2936/18 עמרם גריב נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט א' נוריאלי ) מיום 11.4.2018 שדחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בעניינו.

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התנהגות פסולה במקום ציבורי, הפרעה לעובד הציבור, העלבת עובד הציבור ואיומים. ביום 19.11.2017 התקיים דיון להקראת כתב האישום במהלכו כפר המערער במיוחס לו. במסגרת הדיון ביקש בא כוח המערער, שמונה לייצגו מטעם הסנגוריה הציבורית, כי בית המשפט יורה על שחרורו מן הייצוג נוכח חוסר שיתוף פעולה מצד המערער וביום 7.1.2018 הבקשה התקבלה. בפתח דיון ההוכחות ביום 11.4.2018 טען המערער, שייצג את עצמו, כי לא נערכה הקראה של כתב האישום וכי הוא "לא מוותר על ההקראה". בית המשפט דחה את טענת המערער ועל כן ביקש המערער לפסול את המותב. בית המשפט דחה את הבקשה על אתר, בקובעו כי אין מקום לבצע הקראה נוספת של כתב האישום, וכי הוא טרם נחשף לחומר הראיות בתיק ואין כל חשש לקיומה של עילת פסלות. כמו כן, דחה בית המשפט את בקשת המערער לעכב את ההליכים בתיק למשך 5 ימים. בהמשך הדיון ובעקבות התנהלות לא ראויה של המערער, ניתנה החלטה שבה צוין כי "הנאשם מרים קולו על העד, מנבל את פיו ובימ"ש מבקש ממנו פעם נוספת להתנהג בצורה שהולמת את המקום, בנוסף תוך כדי הקראת ההחלטה הנאשם שב ומדבר בטלפון הנייד פעם שלישית, ובימ"ש מבקש ממנו לכבות את הטלפון". בעקבות ההחלטה האמורה עתר המערער, בשנית, לפסילת המותב. בקשה זו נדחתה גם כן בהחלטה קצרה שבה צוין כי "החלטת בימ"ש אשר לאופן ניהול הדיון והתנהלות הנאשם [המערער], ניתנה לאחר פרק זמן ממושך במהלכו הנאשם אינו מתנהג בדרך שמכבדת את המקום או את העד". המערער המשיך לנהוג שלא כהלכה ובית המשפט העיר לו על כך מספר פעמים ואף הטעים כי ככל שהתנהגות זו תשנה הוא ישקול לעשות שימוש בסמכויותיו לפי פקודת בזיון בית המשפט. לאחר דברים אלה דחה בית המשפט בקשת פסלות שלישית שהוגשה במהלך הדיון.

2.

בהמשך להשתלשלות הדברים הנ"ל הורה בית המשפט כי:

"בהחלטות קודמות התרעתי בנאשם [המערער] לבל ישוב ויתבטא באופן שאינו הולם. [...] למרבה הצער שב וטוען הנאשם בפניי תוך שימוש בביטויים שאינם ראויים זאת אם לנקוט בכל לשון המעטה. [...] נוכח כל האמור לעיל, והתרשמותי לפיה הנאשם אינו מסוגל לנהל הגנתו בעצמו, אני מורה בזאת על הפסקת הדיון ומורה לסנ"צ [הסניגוריה הציבורית] למנות לנאשם פעם נוספת סנגור אשר ייצגו בהליך שלפניי".

על כן, הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים ועל מינוי סנגור ציבורי למערער. בעקבות הדברים ביקש המערער, בפעם הרביעית באותו דיון, לפסול את המותב, ובקשתו נדחתה.

3.

מכאן הערעור שלפניי. המערער – שאינו מיוצג – טוען כי בית המשפט כופה עליו ייצוג באמצעות הסניגוריה הציבורית; כי הוא מתגורר בירושלים בעוד הדיון מתקיים בבית משפט השלום בפתח תקווה; וכי "השופט מסרב לקבל קו הגנה חוקי למהדרין משיקולי מה מקובל מול מה יעיל".

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערער מכוונות כלפי אופן ניהול ההליך על ידי המותב וכלפי החלטות דיוניות שניתנו בגדרו, וכידוע אין בכך כדי להקים עילת פסלות ( ע"פ 2206/18 אבו סלים נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (25.3.2018 ) ) . עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי בית המשפט לא חרג מניהול סביר של ההליך בנסיבות העניין, בשים לב להתנהלות המערער. המערער לא הצביע על חשש ממשי כלשהו למשוא פנים מצד המותב (ע"פ 1379/18 עמבר נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (18.2.2018)). אשר לניהול ההליך בבית משפט השלום בפתח תקווה, בקשת פסלות וערעור עליה אינם האכסניה המתאימה לבירור טענה מסוג זה.

אשר על כן, הערעור נדחה.