ע"פ 2945/08 יצחק ביטון נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

המערער הורשע ביחד עם אחר בעבירות של הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע, בעקבות הסדר טיעון שהושג בין בעלי הדין.

הרקע להרשעה בכך כי ב-6.5.07 בלילה קשרו המערער והשותף קשר להצית את רכבו של המתלונן, שוטר במשטרת ישראל, על רקע סכסוך קודם עימו. הם רכשו בתחנת דלק בקבוקי דלק ובשעה 1:50 אחר חצות הגיעו לבית המתלונן, שפכו את תכולת בקבוקי הדלק על רכב המתלונן, והציתוהו. הרכב נשרף כליל. המערער ושותפו למעשים הורשעו שניהם בעבירות הנדונות על פי דיני השותפות, בלא שהתברר מי בפועל אחראי למעשה הצתת הרכב.

2.

על המערער בענייננו נגזר עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי ועל שותפו נגזר עונש חמור יותר בשים לב לעברו הפלילי ולעובדה כי היה תלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בעת ביצוע העבירה.

3.

הערעור בפנינו הוא על חומרת עונשו של המערער. לעניין זה טען בא כוחו, כי קיימות נסיבות מקילות שונות אשר לא ניתן להן משקל מספיק על ידי בית המשפט קמא, ובכללן – הודייתו של המערער בעבירות, העובדה כי שהה חודשיים במעצר ממש ולאחר מכן במעצר בית, וקיום המלצת שירות המבחן להמיר את עונש המאסר בפועל בעבודות שירות לאור האופק השיקומי הקיים בעניינו של המערער. כן נטען כי פער הענישה בין המערער לבין השותף אינו מוצדק, והוא פועל לרעת המערער, וכי היה נכון להקל עימו עוד.

4.

המדינה מבקשת לדחות את הערעור, ולהותיר את העונש שנגזר על המערער על כנו. היא עמדה על חומרתה של עבירת ההצתה כשלעצמה, ועל החומרה המיוחדת המתלווה להצתת רכב של שוטר. כן ציינה, כי הודיית המערער בעבירות באה לאחר סיום פרשת ההוכחות, וכי פער הענישה בינו לבין השותף הוא סביר וראוי. המדינה ציינה עוד כי כנגד המערער הוגש בעת האחרונה כתב אישום בעבירה של תקיפת בת זוג – עבירה שביצועה מיוחס לו בטרם ביצע את מעשה ההצתה, נשוא הליך זה.

5.

שירות המבחן ציין בתסקירו כי חרף חומרתה של העבירה, מאחר שהמערער ביטא גישה של לקיחת אחריות למעשה ההצתה, ולאור סיכויי שיקומו הטובים, הוא עומד על המלצתו להקל בעונש, ולהמירו במאסר בעבודות שירות. המלצתו שרירה וקיימת גם לאחר קבלת המידע הנוסף בדבר הגשת כתב האישום הנוסף כנגד המערער.

6.

שקלנו את טענות הצדדים בערעור ובאנו לכלל מסקנה כי יש לדחותו, ולהותיר את עונשו של המערער בעינו.

המערער ושותפו בצעו עבירת הצתה של רכב, המהווה, כשהיא לעצמה, עבירה חמורה ביותר שעונשה בספר החוקים הועמד על 20 שנה. הטעם לגישה מחמירה זו נעוץ בסיכונים הרבים שהאש המתפשטת טומנת בחובה לשלומם של בני אדם, ולשלמות רכושם. הצתה, במיוחד כאשר היא מתרחשת באיזור בנוי, עלולה לצאת מידי שליטה, לפגוע בבני אדם, ולסכן את חייהם, ואף לגרור אחריה נזק כבד לרכוש. במקרה זה, נגרם, אכן, נזק כבד לרכושו של המתלונן, ואך בנס לא ארע אסון כבד יותר, ולא נפגעו חיי אדם.

7.

מישנה חומרה נילווה לעובדה כי מ דובר

בענייננו בהצתת רכב של שוטר. מעובדות הרקע עולה כי נתגלע סכסוך בין המערער ושותפו לבין המתלונן, וזאת על רקע ביצוע תפקידו כשוטר, אשר גרר אחריו טענות וטינה מצד הנאשמים. אין לנתק את מעשה ההצתה מקיומה של זיקה ישירה בין הארוע לבין תפקידו של המתלונן כאיש משטרה, ולהתנהגות הנאשמים כלפיו יש נופך ברור של התנכלות לגורם הנמנה על מערכת אכיפת החוק, בהקשר לתפקידו, ולאופן ביצועו.

בצד החומרה הרבה שייחס למעשי העבירה, נתן בית המשפט קמא משקל לנסיבות האישיות של המערער, ובכלל זה להכרתו באחריותו, ולאופק שיקומו כפי שעולה מתסקיר המבחן. עם זאת, אף שיש להתחשב בנסיבות מקילות אלה בשיקולי הענישה, אין לתת להן משקל מכריע לאור חומרתן הרבה של העבירות ונסיבותיהן המחמירות. ואכן, באיזון שעשה בית המשפט לעניין זה לא מצאנו סטייה שתצדיק את התערבותנו.

8.

השוואת עונשו של המערער לעונשו של השותף, שהועמד על 24 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בהליך זה, בתוספת 10 חודשים בגין הפעלת מאסר על תנאי, גם היא מצביעה על איזון ענישתי ראוי. המערער והשותף נמצאו אחראים להצתה במידה שווה על בסיס תורת השותפות לעבירה. ההחמרה בעונשו של השותף נזקפת לעברו הפלילי המשמעותי, ולכך שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בעת ביצוע העבירות נשוא הליך זה. ההפרש בענישה בין השניים עומד, אף הוא, באמות מידה של הגיון ואיזון, ולא ראינו להתערב בו.

על יסוד כל אלה, דין הערעור להידחות.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 17.8.08 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.