ע"פ 2990/00 יעקב כהן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על יסוד הודייתו בעובדות בשורת עבירות שעניינן גניבה וזיוף של כלי-רכב. על יסוד הסכמת הצדדים, במסגרת הסדר טיעון, גזר בית המשפט המחוזי על המערער שישה-עשר חודשי מאסר בפועל. כן גזר עליו שלוש שנות מאסר על-תנאי, כי בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר לא יעבור עבירה שהיא פשע, או עבירה אחרת מבין העבירות שבהן הורשע.

בערעור שלפנינו מבקשת הסניגורית כי נקל בעונש המאסר על תנאי שנגזר על המערער. אנו סבורים שהערעור בדין יסודו. בהטילו עונש מאסר על-תנאי ראוי לבית המשפט להביא בחשבון כי בהתקיים התנאי להפעלת העונש תוגבל יכולתו של בית המשפט המפעיל להתחשב בנסיבות שלדעתו מוצדק להתחשב בהן. מן הטעם הזה ראוי לבית המשפט להימנע מגזירת עונש מאסר מותנה שמבחינת משכו ומבחינת הגדרתו של התנאי מהווה עונש דרסטי. נראה לנו כי גזירת עונש מאסר על תנאי של שלוש שנים לתקופה של שלוש שנים, בגין כל עבירה מסוג פשע ועבירה אחרת מבין אלו שבהן הורשע המערער, מהווה עונש בלתי-מידתי.

אשר על כן הננו מקבלים את הערעור ומתקנים את גזר דינו של בית המשפט המחוזי באופן שעונש המאסר המותנה יועמד על תקופה של שנתיים והתנאי הוא שבתוך שנתיים מיום שחרורו של המערער מן המאסר לא יעבור המערער עבירת רכוש נוספת שהיא פשע.