ע"פ 3007/09 אלכסנדר קופמן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

נגד המערערים – יבגני פליך (להלן: פליך), אלכסנדר קופמן (להלן: קופמן), ומיכאל מירצקי (להלן: מירצקי) – הוגשו כתבי אישום בהם יוחסו להם עבירות שונות, בעיקר על פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. להלן תמציתן של העובדות:

א.

בחודש ינואר 2008 רכש פליך מחברה צרפתית חומר מסוג סאספראס, וזאת, בין היתר, לצורך ייצור סם מסוכן מסוג MDMA . בהמשך רכש המערער כלים (כוסות כימיות, חלקים של מערכת זיקוק, מעבים לזיקוק ועוד), וחומרים לייצור הסם (כמו אצטון, חומצה גופריתית, נתרן הידרוקסיד, ליתיום, אלומיניום הידרוד ועוד).

ב.

אלכסנדר קופמן עבד בחברת "טבע" וקודם לכן בחברה אחרת (כימאגיס) ליצור תרופות. נטען, כי מערער זה גנב מהחברות בהן עבד חומרים שונים אותם מסר לפליך לצורך ייצור הסם.

ג.

מיכאל מירצקי החזיק בדירה ברמת-גן, והוא העמידה לרשות פליך במשך כחצי שנה, לצורך ייצור הסם.

ד.

בחיפוש שנערך בדירה בסוף חודש פברואר 2008, נמצאו כמויות שונות של סמים מסוג MDMA

ואמפטמין.

ה.

בשנת 2007 מסר פליך לקופמן מספר טלפון של אחד – יורי בנימינוב, וביקשו להתקשר לאותו אדם כדי לספק לו סם מסוג MDMA אותו הוא ייצר. בעקבות כך מסר פליך לקופמן כמויות שונות של הסם כשהן ארוזות בריבועים קטנים, ואלו הועברו ליורי כאשר את הכסף שקיבל בתמורה מסר קופמן לפליך.

ו.

ועוד נטען, כי פליך מכר וסיפק במספר הזדמנויות לאיליה קארול, אפרים גזרוב, ואלכסנדרה ספוז'ניקוב כמויות שונות של MDMA .

ז.

באישום נוסף נטען, כי במהלך השנה שקדמה להגשת כתב האישום, ובמועדים לא ידועים, השתמש קופמן בסם מסוכן מסוג MDMA , בעוד שמירצקי השתמש בסם מסוג חשיש.

2.

המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם בשני כתבי אישום מתוקנים – האחד נגד פליך, והאחר כנגד קופמן ומירצקי. בעקבות כך הורשע פליך בעבירות של ייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן, החזקת סם שלא לשימוש עצמי וסחר בסם. קופמן הורשע בעבירות גניבה, סיוע בייצור הכנה והפקה של סם מסוכן, סחר והספקה של סם ושימוש בסם. מירצקי הורשע בעבירות של החזקת חצרים לשם ייצור סם מסוכן, וכן החזקת סם שלא לשימוש עצמי ושימוש בסם.

בעקבות הרשעתם נגזרו למערערים עונשים אלה:

פליך -

שבע וחצי שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים מתום שחרורו מן הכלא.

קופמן - 36 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 18 חודשים מיום שחרורו מהכלא.

מירצקי - 12 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 14 חודשים לאחר שיסיים לשאת במאסרו.

3.

בערעורים שבפנינו משיגים המערערים על גזר-הדין. פליך טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, חרף העובדה כי הודה בעובדות שיוחסו לו, הביע חרטה ולקח אחריות מלאה על מעשיו. פליך סבור כי העונש שהושת עליו אינו מידתי, וכי לא ניתן משקל הולם לנסיבות לקולא. כן נטען, כי בתחילת הדרך פעל המערער מתוך מה שהוגדר כ"סקרנות מדעית" ולא ממניע של בצע כסף. לבסוף, נטען כי כליאתו הממושכת של המערער תפגע בסיכויי שקומו. גם קופמן סבור כי בית המשפט קמא החמיר עמו, ואלה טעמיו: הוא ביצע מעשיו ללא קבלת תמורה; העבירות בוצעו עד לחודש אוגוסט 2007, ואילו כתב האישום הוגש רק בחודש פברואר 2008; עבירות הגניבה בוצעו מחברת כימאגיס בלבד (ולא מחברת טבע); לא ניתן משקל להודאתו בעובדות ולכך שהוא הפליל את פליך בטרם זה הודה; המערער חדל ממעשיו מספר חודשים לפני מעצרו; המערער הוא אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, ששהה במשך תקופה ארוכה במעצר בית; לא ניתן משקל הולם להמלצת שרות המבחן; לבסוף נטען כי המערער הופלה לרעה בהשוואה לעונש שהושת על מירצקי. גם מירצקי סבור כי העונש שהושת עליו חמור מזה המתחייב מחלקו בפרשה. נטען, כי למערער זה לא היה חלק בייצור הסם והפצתו, וחטאו מסתכם בכך שפליך עשה שימוש בדירתו לצורך ייצור הסם. לגרסת המערער, הוא אפשר לפליך לפעול בדירה מתוך סקרנות אינטלקטואלית ובהעדר תמורה. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להמלצת שרות המבחן; מנע מהמערער להגיש חוות דעת פסיכיאטרית על השפעותיה של תרופה אותה נטל בזמנים הרלבנטיים לביצוען של העבירות; הוא נגמל משימוש בסמים; לא ניתן משקל הולם לעדויות האופי מטעמו; לבסוף, נטען כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת וגם פסילת הרישיון עתידה לפגוע בו באופן לא מידתי.

4.

חלקן הארי של הטענות שהועלו בפנינו, היו לנגד עיניו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, שהקדיש להן דיון ממצה. בצדק קבע כי מעשיו של פליך עומדים בראש סולם החומרה, באשר הוא היה "הרוח החיה והציר המרכזי בפרשה זו" (גזר-הדין, בעמ' 68), וכן נתברך בכוח שכנוע רב בו עשה שימוש כדי לרתום את המערערים האחרים לעגלתו. גם אם היה ממש בטענה לפיה תחילת מעשיהם של המערערים היתה ב"סקרנות אינטלקטואלית", בסופו של דבר הבינו הכל כי מעשיהם גלשו הרבה מעבר למחקר תמים, כאשר החל פליך בייצור בכמויות גדולות של הסם תוך שהמערערים האחרים מסייעים בידו, מי בהספקת החומרים הדרושים לו, מי על ידי העמדת חצרים לרשותו, ומי שחלקו התבטא בהחזקת הסם וסיוע בהפצתו.

הנה כי כן, מדובר במערערים שחטאו בתחום הייצור וההפקה של נגע שעל נזקו לחברה בישראל אין צורך להכביר מילים. במעשיהם אלה גילו המערערים את הסכנה הנשקפת מהם, ומנקודת השקפה זו אין בעונשים שהושתו עליהם דבר המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. אדרבא, יהיו עונשים אלה ובעיקר תקופת הכליאה שהושתה על פליך לנגד עיניהם של עבריינים בכוח, כי נראה שרק בדרך זו ניתן לצמצם את ממדיו של אותו נגע.

אי -לכך, הערעורים נדחים.

המערער בע"פ 3949/09 יתייצב לשאת בעונש במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום כ"ג בתשרי התש"ע (11.10.09), עד לשעה 10:00.