ע"פ 3007/09 אלכסנדר קופמן נ. מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט

המחוזי בבאר שבע, בתיק פלילי 8061/08 מיום 31.3.2009, עד לבירור הערעור שהגיש המבקש על גזר הדין בפני בית משפט זה (ע"פ 3007/09).

נגד המבקש ושלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תיק פלילי 8061/08). כתב האישום (המתוקן) הקיף שישה אישומים מהם שלושה הנוגעים למבקש ובהם יוחסו לו עבירה של סיוע לייצור והפקת סם מסוכן, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; עבירה של ייצוא, ייבוא מסחר והספקת סם מסוכן ללא קבלת תמורה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; ועבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

בקצרה, מייחס כתב האישום למבקש מעורבות ב"תעשיה" שלמה של ייצור סמים מסוכנים מסוג MDMA

ואמפטמין ושיווקם, בכך שסיפק לאחד הנאשמים האחרים חומרים כימיים מסוגים שונים הנדרשים לייצור הסמים. חומרים אלו נטל המבקש ללא היתר ממקום עבודתו בתקופה הרלוונטית (חברת "כימאגס") בידיעה כי ישמשו לצורך ייצור הסמים האמורים. עוד מתאר כתב האישום מספר אירועים בהם שימש המבקש כשליח והעביר מנות סם לידי אדם אחר ונטל ממנו תמורה כספית אותה העביר למי שייצר את הסם. כמו כן כאמור, השתמש המבקש לאורך התקופה בסם מסוג MDMA .

ביום 15.7.2008 הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו.

ביום 31.3.2009 גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר ) את דינו של המבקש והשית עליו עונש של 36 חודשי מאסר הפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית; קנס בסך 10,000 ש"ח; ופסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים. בגזר הדין קבע בית המשפט כי אין אומנם מחלוקת כי מעשיו של המבקש הינם חמורים פחות ממעשי מי שייצר בפועל את הסם, אולם היה הוא חולייה חשובה מאד בהתארגנות הפלילית לצורך ייצור הסם וניצל את מעמדו והאמון שניתן בו במקום עבודתו כדי לגנוב את החומרים ששימשו לייצור. יתרה מכך נקבע כי הוא שימש גם כידו הארוכה של מי שייצר את הסם לשם הפצתו. לפיכך, ובהתחשב בחומרת העבירות קבע בית המשפט כי יש להשית עליו עונש משמעותי חרף תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ואשר המליץ להשית עליו עונש של מאסר לריצוי בעבודת שירות בלבד וחרף יתר הנסיבות המקלות.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור בפני בית משפט זה (ע"פ 3007/09) ובגדרו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת בפני.

עיקר טענתו של בא כוח המבקש הינה כי טובים הסיכויים שיתקבל הערעור במובן זה שתקוצר משמעותית תקופת המאסר שהושתה על המבקש ועד כדי שיושת עליו עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות. זאת, לאור טעויות משמעותיות שנפלו לשיטתו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות המקלות ולתסקיר שירות המבחן בעניינו, בכך שלא התחשב מספיק בכך בעובדה שהעבירות דנן נעשו ללא שהמבקש קיבל כל תמורה כספית ואף חדל מביצוע העבירות העיקריות כ-7 חודשים טרם הגשת כתב האישום, בכך שהתעלם מהודאתו כבר בחקירת המשטרה ושיתוף הפעולה שלו עימה, ובקביעת יחס שגוי בין תפקידו לבין תפקיד הנאשמים האחרים בפרשה. משכך, ולאור הפגיעה החמורה הצפויה לכאורה למבקש מתחילת ריצוי המאסר לעומת הנזק הקל שנטען כי ייגרם לאינטרס הציבורי מעיכוב הביצוע, מבוקש עיכוב ביצוע עונש המאסר כאמור.

מנגד טען בא כוח המשיבה, כי בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע המבקש ובמעורבותו הפעילה בפרשייה לאורך זמן ולרבות מעילה באמון מעסיקו בתקופה הרלוונטית, אין מדובר בעונש חריג. יחד עם זאת הסכים הוא כי לבקשתו החלופית של בא כוח המבקש כי יינתן עיכוב ביצוע חלקי עד ליום 3.5.2009.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מייד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל ע"פ 6458/07 ברדע נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.7.2007)). עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים מיוחדים אשר יתקיימו בהם נסיבות אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה

(ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (3) 769 (2000) (להלן: פרשת שוורץ ).

במקרה שבפניי לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל שבפרשת שוורץ . אין בכוונתי מטבע הדברים להידרש בשלב זה לגופן של הטענות ששטח המבקש בערעור שהגיש, אך אציין יחד עם זאת כי לא שוכנעתי כלל ועיקר כי סיכויי הערעור טובים הם.

יתרה מכך אין מתקיים בנסיבות העניין חשש ממשי שמא עד שיתברר הערעור גופו ירצה המבקש כבר את מלוא עונשו או אף חלק עיקרי ממנו ובכך ירוקן למעשה הערעור מתוכן, ולא שוכנעתי כי ייגרם למבקש נזק החורג מן הנזק הגלום באופן טבעי בעצם תחילת ריצוי עונש מאסר. אף בכך יש לטעמי שיקול שלא להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע שבפניי.

אשר על כן הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, ובהתחשב בהסכמת המשיבה, נעתר אני לבקשה לדחיית המועד בו יתייצב המבקש לריצוי עונשו. לפיכך, קובע אני כי על המבקש להתייצב ביום 3.5.2009, עד לשעה 08:30, במזכירות הפלילית ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לשם תחילת ריצוי עונשו.