ע"פ 6458/07 רפי ברדע נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם ), שדחה את בקשת המערער לעיכוב נוסף של עונש מאסר בפועל שהושת עליו.

1.

המערער הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי חקירה, השמדת ראיות והדחה בחקירה לפי סעיפים 415, 244, 242 ו-245 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג – 2003 (להלן:"חוק מאבק בארגוני פשיעה") וכן בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 ופקודת מס הכנסה, ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה. על פי עובדות כתב האישום, היה המערער חבר בארגון פשיעה, ובמסגרת פעילותו בארגון, הקים חמש חברות ששמשו את הארגון לקידום מטרותיו הפליליות ונרשמו על שם אנשי קש. בנוסף, המערער טיפל בפתיחת חשבונות בנק שנרשמו על שמן של חברות אלה. במסגרת הפעילות העבריינית של הארגון, חבר המערער אל ראשי הארגון לביצוע תכנית עבריינית רבת היקף, שלא זה המקום לעמוד על פרטיה. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי על המערער יוטלו 24 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי וקנס, וכן הוסכם על צירוף תיק נוסף של בית משפט השלום באשדוד.

2.

בית המשפט המחוזי ראה לאמץ את הסדר הטיעון. רכיב המאסר בפועל הועמד, כמוסכם, על 24 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של המערער. גזר הדין ניתן ביום 11.4.07, ובית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי ו- א' פרקש ) הורה כי המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 1.7.07. ביום 20.6.07 קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, בקשה מטעם המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר, שיסודה בטענתו בדבר קשיים כלכליים והריונה של בת זוגו, וקבע כי עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום

1.8.07. המבקש לא הסתפק בכך אלא שב והגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע מטעמים דומים לאלה שפורטו בבקשתו הקודמת. בקשתו זו נדחתה על ידי כב' השופט י' נועם , שלא מצא הצדקה לדחייה נוספת של ריצוי המעצר, ומכאן הערעור שלפני.

3.

בא-כוחו המלומד של המערער טוען, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק למצבו הכלכלי והנפשי של המערער, להריונה של בת זוגו ולסיבוכים הנובעים ממנו (בהתייחס אליהם לא הוצג תיעוד רפואי כלשהו) ולרצונו להמשיך לעבוד במקום עבודה חדש אליו התקבל, על מנת לאזן את מצבו הכלכלי הקשה. בגין כל אלה, עותר בא-כוחו של המערער לדחייה נוספת בביצוע עונש המאסר לתקופה של ששה חודשים.

המשיבה מבקשת להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי בעינה.

4.

לא מצאתי ממש בערעור זה. ככלל, נאשם שהושת עליו עונש מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו, למשל ע"פ 5176/07 שקיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם), 15.7.07; ע"פ 5873/07

ח'אלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), 10.7.07; ע"פ 5774/07

חמדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) 4.7.07) אלא בהתקיים נסיבות שמשקלן עולה על זה של משקלו של האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של הענישה (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (3) 769). בנסיבות שלפנינו, בהן מדובר בעונש מוסכם ובפסק דין עליו לא הוגש ערעור, אין סיבה של ממש לדחייה נוספת של

ריצוי

המאסר. בית המשפט קמא, לפנים משורת הדין, נעתר פעמיים לבקשות לעיכוב ביצוע, אולם נראה כי הוגדשה הסאה.

על המערער נגזרו, כאמור, 24 חודשי מאסר בפועל. נטען לפני, כי לאחר ניכוי ימי מעצרו, ואם יוחלט לשחררו על תנאי ממאסרו , יהא עליו לרצות כחמישה חדשי מאסר. באופן כזה יוכל להשתחרר ממאסר עובר למועד בו בת זוגו אמורה ללדת. גם בהיבט זה, נראה כי דחיית עונש המאסר תביא בעתיד להכבדה נוספת על המערער, שכן יהיה עליו להתייצב לריצוי עונשו בסמוך לאחר הלידה הצפויה.

אשר על כן לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ואני דוחה את הערעור.

המערער יתייצב לריצוי עונשו מחר, 1.8.07, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.