ע"פ 5176/07 קוסאי שקיראת נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירה של נסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי המתואר בכתב האישום, קשר המערער עם שני אנשים נוספים, לשדוד את מסעדת "קולוני" בירושלים. ביום 22.10.2006 סמוך לשעה 7:00 נסעו המערער וחבריו למסעדה, כאשר ברשותם כובעים, כובע גרב, תיק לאיסוף השלל ואקדח צעצוע, כשכוונתם לשדוד את המסעדה. בהגיעם למסעדה ירדו המערער ואחד מחבריו מן הרכב הסוו את פניהם ונכנסו למסעדה. המערער ניגש למטבח, שם שהה טבח המסעדה, כיוון לעברו את אקדח הצעצוע ודרך אותו, באותה עת ניגש חברו לכספת הממוקמת במסעדה והחל להקיש את קוד הפתיחה, אותו הכיר מעבודתו במסעדה. משהבין כי לא ניתן לפתוח את הכספת הואיל וקוד הפתיחה שונה, פנה למערער והורה לו לעזוב את המקום. השניים רצו אל הרכב ונמלטו מן המקום.

ביום 8.1.2007 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, על-פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וביום 8.5.2007 גזר עליו עונש של עשרים ושניים חודשי מאסר בפועל, וכן שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי לא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע. בגזר דינו התייחס בית המשפט לחומרתה של העבירה שביצע המערער בצוותא עם שני שותפיו, ולכך שהניסיון לא צלח אך בשל נסיבה שלא היתה בשליטתם. יחד עם זאת התחשב בית המשפט בגילו של המערער, בחרטה שהביע ונסיבותיו האישיות, ובשל כך לא הטיל עליו את העונש המקסימלי שביקשה המשיבה במסגרת הסדר הטיעון, שעמד על שנתיים מאסר בפועל.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ערער המערער בפנינו.

לטענת המערער, בית המשפט החמיר עימו, וזאת בניגוד להמלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. עוד מוסיף המערער כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לעובדה שהביע חרטה על מעשיו

ולגילו הצעיר.

לעומתו, סוברת המשיבה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את כל הנסיבות לקולא אשר מנה המערער, והעונש מבטא את האיזון הנכון בנסיבות אלו, שכן העבירה לכשעצמה היא חמורה עד מאוד.

לאחר עיון בהודעת הערעור על נספחיה ובתסקיר שנערך מטעם שרות המבחן בעניינו של המערער ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' בוריס ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)). איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. מעבר לכך, אנו סבורים שבית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים וכי העונש שהוטל על המערער הינו עונש ההולם את המעשים שביצע, אשר אין צורך להכביר במילים בנוגע לחומרתם. בית המשפט בבואו לגזור את דינו של המערער הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת גילו הצעיר של המערער, וכן את החרטה שהביע על מעשיו, עוד התייחס בית המשפט להמלצת שירות המבחן כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר.

בנסיבות אלו הגענו למסקנה כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש ראוי, ועל כן לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.